SUMMER LOVE-פאנפיק על וואן דיירקשן-חלק 1

  • קוראים לי אופיר,אני בת 17 וחצי,ואני גרה בצרפת.יש לי שיער שטני חלק,ועיניים בצבע דבש,אומרים לי שאני יפה:)החיים שלי הם דיי רגילים,לא קורה שום דבר מעניין,מישל חברה שלי,אומרת שהיא היתה חולמת לחיים כמו שלי,תאמינו לי,אני במקומה לא הייתי מקנה כל כך,אין לי בעיות כלכליות,או רפואיות,אבל אני מרגישה כאילו אני מבזבזת את חיי בלי לעשות כלום,חוץ מי זה שאני רוקדת,לא קורה לי כלום.לא הזכרתי את זה,אבל אני ממש אוהבת לירקוד,אני רוקדת מגיל 6. מחר זה היום האחרון ללימודים,ואני נורא מתרגשת,יוצאים לחופש בפעם האחרונה,ואז-אין יותר בצפר!זה כל מה שיש לי לספר,זה לא כזה מעניין אני יודעת,אבל מה לעשות שדווקא אני חייה חיים כאלה משעממים?טוב,אני הולכת להתקלח,ביי.קמתי בבוקר לצליל SMS ובו כתוב "איפה את?עוד חצי שעה צילצול,תרוצייי,חן;)" זינקתי מהמיטה,והתחלתי להתארגן,וכעבור 10 דקות כבר הייתי בחוץ.הגעתי 5 דקות לפני הצילצול,והתישבתי לייד תהילה,שהיא חלק משלישיה שלנו:אופיר,חן,ותהילה. היום עבר מהר,היה טקס סיום,ושיחות עם המורות,מזל שחילקו לנו תעודות בנשף,שהיה לפני יומיים.כשחזרנו הביתה,תהילה היתה צריכה ללכת לסבתא שלה,אז הלכנו רק אני וחן,לסטודיו לריקוד.שם המורה אמרה "בנות,אני שמחה להודיע לכם שהתקבלנו לייצג את המדינה בכנס להקות המחול בלונדון,וזה אומר שאנחנו טסות לשם בעוד שבוע,ונהיה שם שבועיים" כל הבנות התלהבו,"לונדון,"שמעתי כמה בנות,"אנחנו נפגוש אולי את וואן דיירקשן" וכולם,כולל חן(אני יודעת שאת לא אוהבת אותם,זרמי עם הסיפור),דיברו עליהם,ורק אני,לא היה לי מושג על מי הם מדברות,"מי זה וואן דיירקשן?" שאלתי את חן,היא הביטה בי כאילו החטפתי לה סטירה,ואז היא צחקה "בדיחה טובה,חעחעחע,איך את תמיד מוצאת בדיחות כאלה מצחיקות,את חייבת ללמד אותי גם "."אבל זו לא בדיחה,מי זה?" היא אמרה שזאת להקת בנים מהממים, ושם גרים באנגליה,ושהם שרים ממש יפה,היא המשיכה לספר על כל אחד,אבל איבדתי אותה כבר ממזמן,אני חשבתי בכלל "הם בטח סתם עוד להקה ששרה שירים,אני לא מבינה למה לעשות סיפור,והם בטח לא עד כדי כך יפים" ואז המורה קטעה את הפטפטת "רגע,לא סיימתי!"כולנו היינו במטח,"אם אתן תרשימו את המנהלים של הכנס,ייתכן שתצאו לסיבוב הופעות באנגליה כולה,ונהייה שם במשך שלושה חודשים" כולן צרחו,והייתה מישהי שהתעלפה,צחקקתי למראה הזה.כל הדרך חן נידנדה שלי ואמרה "את אפילו לא טיפה מתעניינת בלהקה הזאת?"אני:"לא ממש!"מישל:"את בכלל לא מכירה אותם,איך את יודעת שלא תאהבי אותם?"אני:"דיי חן,זה לא מעניין אותי,את לא חושבת שהם רק מנסים להיראות כמו מלאכים,אבל בעצם,כל מה שחשבו להם זה פירסום?את כל כך תמימה,אני לא מאמינה שאת כל כך מתרגשת מחבורת בנים ששרים!"לפתע,קלטתי שצעקתי עליה,וממש בצורה פוגעת,"אני....אני מצטערת,חנצ'ו,ל..לא התכוונתי,באמת."היא נפגעה,אבל מייד אחר כך היא חייכה את החיוך המרגיע שלה,שאני יכולה להסתכל עליו כל היום,ואמרה"זה בסדר,אופיר,אני יודעת למה את חושבת ככה,זה בגלל זאק,נכון?עדיין כואב לך..."זאק זה האקס שלי,הוא דוגמן,ושהיינו חברים,חשבתי שהוא אהב אותי,אבל כל מה שהוא רצה,זה פרסום,כשהוא נסע לארה"ב,לשבוע האופנה בניו יורק,הוא הבטיח לי "אני יחזור,ואני בחיים לא אשכח אותך"אבל אז,תוך יומיים התפרסמו בכל העיתונים ובטליוויזיה "זאק פסטר,הדוגמן המפורסם מצרפת,יוצא עם הדוגמנית שלי וולסון,ראיינו את זאק ושאלנו 'לא היתה לך חברה בצרפת?מה איתה?'זאק ענה 'תקשיב,המנהל שלי ביקש שאני יהיה איתה,ככה זה יראה שאני לא יוצא רק עם מפורסמות,אבל נגמר החוזה,ועכשיו אני יכול להיות עם מיש אני רוצה'ועוד לעניננו,הזמר ג'סטי......"לא רציתי להמשיך לשמוע,רצית לחדר וטרקתי את הדלת,נזרקתי על המיטה,ופרצתי בבכי,לא יצאתי מהבית במשך שבוע,וזה היה לי ממש קשה,לא התקשרתי אליו,לא רציתי יותר לראות אותו אפילו...אבל זה היה לפני חודשיים,חשבתי שהתגברתי על זה,כנראה שלא."אני פשוט לא רוצה שגם את תפגעי,מגיע לך נסיך,ולא סתם אחד",המשכנו ללכת עד שכל אחת התפצלה לבית שלה,"ביי,ותודיעי לתהילה על הטיסה"אמרתי,ונכנסתי לבית...זהו,הגיע יום הטיסה,ועכשיו אני עם מישל ואשלי ושאר הבנות של החוג במטוס,בדרך ללונדון.חן ותהילה שומעות שיר,כנראה של וואן דיירקשן האלה,אני חושבת קוראים לו TEKAN,והם מתלהבות מהבנים האלה,שוב פעם..."אולי תשמעו את הוואן דיירקשן שלכם באוזניות?מקבלים חינם במטוס!" צעקתי עליהם,באמת כאב לי הראש,זה לא שהם לא שרים טוב,הם דווקא נחמדים,אבל אני בטוחה שהכל שקר,הם אולי נראים ונשמעים כאלה טובי לב,אבל בפנים,הכל הפוך(לא באמת,רק בשביל הסיפור),הם אמרו "טוב,אבל את לא צריכה לצעוק,ורואים שאת נהנת מהשיר,אז שוש" חן שמה אוזניות ותהילה עברה לראות תמונות שלהם בפלאפון שלה,כי לא היה לה קליטה,אז אין גם פייסבוק.נרדמתי וקמתי תוך שעה או שעתיים כי חן צעקה לי באוזן "עוד מעט נוחתים,קומי כבר ישנונה,חחח" קמתי וסידרתי את השיער שהתבלגן בשינה,ירדנו מהמטוס,והמורה אספה את כולנו ואמרה "נעצור כאן לארוחת בוקר,אתן יכולות ללכת לאן שאתן רוצות בסביבה,ובשעה אחת בצהריים,עוד שלוש שעות,נפגש פה בדיוק,לא לאחר!" היא בדקה שכולן קלטו את המסר ואז חייכה ואמרה "תהנו,בנות" וטיילה לכיוון בית קפה קטן.אני,תהילה וחן,הלכנו לאכול במסעדה קטנטנה כזאת בלונדון,קרוב לשדה התעופה,כל אחת לקחה משהו אחר,אבל אפשר להגיד שכולנו לקחנו הרבה אוכל.אחרי כמה דקות קמתי ואמרתי,"חכו לי רגע,אני הולכת לראות משהו בחנות הזאת שם" והצבעתי על חנות אקססוריז במדרכה שמימול,הם הנהנו ותהילה אמרה "אם יש שם משהו חמוד,תביאי לי,ואני יחזיר לך כמה שזה עלה" צחקתי "בשביל אחותי זה בחינם,חחחח" נכנסתי לחנות,והסתכלתי בפריטים,וראיתי כובע כזה חמוד,ורוד עם פונפון ענק.מדדתי מול המראה,ולפתע הבחנתי בנער שעמד מאחורי וחייך,הוא היה דיי גבוה,בלונדיני,עם עיניים כחולות מדהימות,מושלם! הסתובבתי,"שלום" אמרתי,וחייכתי בלב 'לדבר אנגלית מעכשיו,נכון,יהיה קשה,אבל להתרגל' הוא ענה "בונז'ור,יפה לך הכובע" עכשיו גם חייכתי מבחוץ,"המבטא שלי כל כך בולט?ותודה" "בבקשה,אה,וגם חיוך יפה לך :)"הקול שלו היה קול כל כך תמים,והיה נעים באוזן,הסמקתי וקדתי קידה "ככה זה אצלכם,אדון?"הוא קד בחזרה,ואחר כך עשה פרצוף P:,חח נהנתי להסתכל בפרצוף שלו,רגע,הוא מוכר לי מאיפה שהוא,יואו,הוא אחד מוואן דיירקשן,אני לא זוכרת איך קוראים לו,מה קורה לי?אני נופלת לתוך קסם,שבעצם כלום פה לא אמיתי...כנראה חשבתי קצת יותר מידי,כי הוא הוריד את החיוך ושאל "את בסדר?" גימגמתי "כ..כ..כן,תו..תודה"וזזתי משם,שילמתי על הכובע ויצאתי את בית הקפה,אני לא מאמינה שאני כזאת טיפשה,זה ברור שהוא לא באמת חשב שאני יפה,הוא רק רצה שיחשבו שהוא טוב,אבל זה שקר,הכל שקר...פתאום קיבלתי מכה חזקה מעמוד,ונפלתי על הרצפה,הבנתי שרצית בלי לשים לב לאן,הסתכלתי לכיוון הבית קפה,חן ותהילה לא היו שם,אבל ראיתי פתק על השולחן שהם ישבו,כנראה הם הלכו לטייל או משהו.."את בסדר?שוב?"שמעתי את הקול של הנער שוב,הרמתי מבט וראיתי אותו מושיט לי יד לקום,סירבתי לקבל את העזרה וקמתי בעצמי,"לא,תודה,זה בסדר,את לא צריך להתנהג ככה בשביל שאני יחשוב שאתה נחמד,אני יודעת שהכל שקר!"הוא לא הבין וכנראה נפגע מהסירוב לעזרה "מה?" המשכתי בדברי "זה לא אמיתי,העולם שלכם,גם אם נראה שהכל טוב,בסוף אנחנו נפגעות,כמו אצל כל המפורסמים" עכשיו הוא הבין,והוא התקרב אליי ושאל "למה את חושבת ככה?" הוא הסתכל בי כמה שניות ואז קפץ טיפה,"אה,אני יודע מי את,את היית חברה של..."ואז הוא קלט,"אאא...אני מצטער אם זה הכאיב לך...פשוט..רק עכשיו שמתי לב,סליחה..." העיניים שלו היו עצובות,לא יכולתי לראות את זה,יכול להיות,שהוא באמת מתכוון לזה? "זה בסדר,כבר התאוששתי מזה..." הוא מעט נרגע,ואז אמר "תשמעי,אני לא יודע מה אם כולם,אבל אני עכשיו לא נייל הורן מוואן דיירקשן,אני נייל,נער רגיל בן 19,ואת באמת מוצאת חן בעיניי,אז..את יכולה לנסות רק יום אחד איתי?ואם לא טוב לך,אז את יכולה לוותר ולהמשיך בחיים שלך,בבקשה,לפחות תגידי לי איך קוראים לך" העיניים שלו,וכל גופו,שידרו תמימות,וטוב לב,נשמתי עמוק ואמרתי "קוראים לי אופיר,ו...אני מוכנה לקחת את הסיכון,אבל יש לך רק יום אחד,רק הזדמנו אחת להוכיח את עצמך,וזהו" הוא חייך חיוך קטנטן,שגדל לענקי,ואז הוא קפץ ממש,"תודה,אני לא מאמין" היה נראה הוא ממש מחבב אותי,וזו תחושה נעימה...החלפנו מספרים ונפרדנו לשלום. הלכתי לשולחן עם הפתק,והיה כתוב בו "אופירוש,הלכנו בחזרה לשדה תעופה,למקום מפגש,תבואי גם,נשיקות,חן ותהילה" הסתכלתי בשעון וצרחתי כמעט,12:50 עוד עשר דקות,טסתי לשם הכי מהר שיכולתי ובסוף הגעתי באחת וחמישה,המורה הביטה בי ואמרה בקרירות "ביקשתי לא לאחר!" והמשיכה בדבריה,חן לחשה "איפה היית?חיכינו לך חצי שעה" לא יכולתי לספר,רציתי לחכות שזה באמת יקרה,ואז לספר להן "אני יספר לך מחר בערב,עכשיו בואי נקשיב".הגענו לבית מלון,ואחרי שפרקנו את המזוודות,קיבלתי SMS מנייל ובו היה כתוב "מחר בתשע בבוקר,לייד החנות שנפגשנו,סבבה?" שאלתי את תהילה "מחר יש חזרות? והיא אמרה "לא הקשבת?אין לנו השבוע חזרה,רק ביום ראשון מתחילות החזרות," השבתי SMS "מעולה:)תזכור,הזדמנו אחת..." הייתי ממש עייפה,אז הלכתי לישון,פתאום חשבתי לעצמי 'הי,קורה משהו בחיים שלי,אולי הם לא כאלה חסרי משמעות' חייכתי לעצמי ונרדמתי..קמתי בבוקר,וראיתי בשעון 8:01,קפצתי מהמיטה,הפגישה שלי עם נייל זה בתשע,אני חייבת להתארגן.התקלחתי והתלבשתי,לבשתי את זה:כשיצאתי היה כבר 8:45,רצתי הכי מהר שיכולתי לאותו מקום שנפגשנו אתמול,וראיתי שם את נייל,מחכה,ומתעסק עם הפלאפון,"היי" אמרתי כשהגעתי אליו,הוא הרים את ראשו,וחייך,"בוקר טוב,נו?איך היה לישון לילה שלם בארץ אחרת?"הוא כתב משהו בפלאפון והכניס אותו לכיס."מעולה,קדימה,את מוכן להוכיח לי שאתה לא כמו כולם?" הוא ענה:"ברור,יאללה בואי,אני מניח שאת עוד לא מכירה את לונדון,נכון?"הנהנתי והוא אמר "טוב,אז למרות שאני מאירלנד,אני דיי מכיר את העיר המדהימה הזאת,והיום את תכירי אותה גם"ממש התרגשתי,כאילו,סיבוב בלונדון?זה אדיר,אבל בכל זאת צריך לשמור על עירנות,ולבדוק אותו,"יוצאים לדרך!"אמרתי בהתלהבות,והתחיל הטיול."ארוחת בוקר כבר אכלת?כי אני לא,ואני מת מרעב"נייל שאל.אני:"ת'אמת שלא אכלתי היום כלום,גמאני רעבה"נייל:"אז בואי,יש כאן מקום שמוכרים את העוגיות והושוקו הכי טעימים בעולם"רצנו עד שהגנו למסעדה קטנה ולא ממש מפוארת,אפשר לאמר שמפורסמים רגילים לא יאכלו שם בדרך כלל.נכנסנו ונייל חיבק איזה מלצר ואמר "בוקר טוב,גיל,מה קורה?" גיל החזיר לו חיבוק וענה "הכל טוב,אני רואה שיש לנו אורחת חדשה"הוא הפנה את מבטו אלי,ותפסתי בזרועו של נייל,אחרי הכל,אני לא מכירה את גיל,למרות שאני יודעת את שמו,נייל קלט שנלחצתי ואמר "זאת אופיר,פגשתי אותה אתמול,אופיר,זה גיל,חבר טוב שלי,תכירו" חייכתי בנימוס ואמרתי "נעים להכיר אותך,גיל" הוא החזיר חיוך,"גם לי,תודה" נייל:"טוב,אחרי שהכרנו,גיל,תכין לנו 2 שוקו,אבל כמו שגיל מכין,לא סתם,אה וגם עוגיות,וגם.."נייל המשיך להזמין,מלא תאבון יש לבחור הזה,בסוף הוא גמר לדבר והתיישבנו באחד השולחנות.נייל:"אופיר,את לא צריכה להתבייש,באמת!אם את מרגישה לא בנוח לידו,תגידי לי ונלך למקום אחר"אני:"לא זה בסדר,תודה."נייל:"טוב,לא יצא לנו להכיר לעומק,אז ספרי קצת על עצמך"אני:"אין הרבה מה לספר,קוריאם לי אופיר,אני גרה בצרפת,ואני כאן במסגרת החוג ריקוד שלי.."נייל הרים מבט :"את רוקדת?"אני:"כן,מגיל 6"נייל:"מדהים,גם אני רוקד,אני חייב לראות אותך רוקדת"אני:"חחח אולי יש לי בפלאפון כמה סרטונים מההופעות של החוג שלי"חיפשתי בפלאפון,והיו שם אולי 20 סרטונים שהמורה שלי צילמה ושלחה לכולנו,הראתי לו כמה.נייל:"את רוקדת מושלם,אני מקווה גם שאני יוכל להראות את זה ללהקה,הם התחרפנו..."אני:"מה קורה עם העוגיות?"נייל קפץ,"אני ילך לבדוק באמת"והוא הלך לכיוון הדלפק.ניצלתי את הזמן הזה כדי לחשוב קצת,'נייל באמת נחמד,ונראה שהוא אמיתי,אבל...למה שהוא יאהב דווקא אותי?כאילו,הוא רק פגש אותי,וכבר חיבב אותי? ובכל זאת,הוא נראה דובר אמת,ושכל מה שהוא עושה,זה מתוך תמימות,אני לא יודעת מה לעשות'טמנתי את ראשי בין הידיים שלי,ואז חשבתי 'טוב,יש לי את כל היום לגלות' נייל חזר עם מגש,ואמר "תכף יביאו גם את הבסקוויטים,סליחה על העיקוב" הוא חייך את החיוך הזה שלו,שמשדר כל כך הרבה טוב לב,ותמימות. הייתי ממש רעבה,אז ישר לקחתי עוגיות ושתיתי שוקו(חחח הוא ילדותי כזה,וזה חמוד)גם נייל אכל ואז הוא שאל "בת כמה את?עוד לא אמרת לי" אני:"17 וחצי"נייל הוריד טיפה את החיוך ואת העיניים.נקודת מבט של נייל'17 וחצי?בגיל כזה צעיר פגעו בה?עכשיו הכל ברור,בגלל זה היא כל כך נרתעה ממני...אופיר:"משהו קרה?"אני:"לא...זה בסדר....טוב,בואי נגמור,כי אני רוצה לקחת אותך למקום כלשהו"אופיר הייתה סקרנית:"לאיזה מקום?"חייכתי "את תגלי כשנגיע"סיימנו לאכול,וכשיצאנו היא שאלה "זה רחוק המקום הזה?"עניתי:"לא כל כך,בואי" לקחתי אותה לספסל שאני תמיד יושב עליו שאני עצוב,או שמשהו קורה בחיים שלי,המקום הזה עוזר לי לחשוב.הגענו לפארק ואופיר התלהבה:"ואו,איזה מקום מדהים..."החזקתי לה את היד "זה לא המקום,עוד קצת סבלנות"הגענו לקבוצת עצים קטנה,הסטתי אותה,ושם היה...חזרה לנקודת מבט של אופירושם היה ספסל קטן ונחמד,צבוע בתכלת,וליידו אמבטיית ציפורים יפהפיה,שבה שתו ציפורים חמודות,והכל היה מכוסה צל,חוץ מקרן אור קטנה שחדרה מהעצים לכיוון הספסל."זה...זה פשוט מקסים,ואו..."לא היו לי מילים לתאר כמה יפה היה המקום.נייל:"אני תמיד בא לכאן שאני נסער,אני נרגע כאן,וסתם נעים להיות פה"התיישבנו על הספסל והסתכלנו על הציפורים,וכעבור כמה דקות,שמתי לב שנייל בעצם מסתכל עלי,אמרתי "אז...זה שהמקום נעים,היא לא הסיבה היחידה שהבאת אותי לכאן,נכון?"נייל ענה ברצינות "לא,יש משהו שאני צריך לברר" נבהלתי,משהו לא בסדר איתי?נייל:"אני יודע שזה נושא כואב,אבל,בכל זאת רציתי לשאול אותך,מה הרגשת שזאק נפרד ממך?אני באמת רוצה לדעת,זה ממש חשוב לי"היו לי דמעות בעיניים,זה באמת דיי כואב לי הנושא הזה,אבל....אני לא כעסתי על נייל,הוא לא שאל כדי לפגוע,"אני לא יודעת להגדיר את ההרגשה,זה כאילו...עצבות,מעורבבת עם כעס ומעורבבת עם תסכול,והכל ביחד" עצרתי את הדמעות,אני לא יבכה,אני לא ילדה קטנה,נייל המשיך להסתכל בי בתקווה שהמשיך את דברי,ושהוא ראה שלא המשכתי שאל "ו..אף פעם לא הרגשת שהוא לא היה שווה את זה?אף פעם לא הרגשת שטוב שנפרדת ממנו,כי גם ככה זה לא היה אמיתי?"חשבתי על זה קצת ועניתי בכנות "לא,כי באמת שהרגשתי שזה היה אמיתי,למרות שעכשיו שאתה אומר את זה...."חשבתי עוד קצת"...הוא באמת אף פעם לא התנהג רגיל,ולא היה מזכיר לי כמה הוא אוהב אותי,או דברים כאלה,הוא היה קר כזה...ו..אני לא מאמינה שבזבזתי זמן על בן אדם כמוהו"נייל שם יד על הכתף שלי,והרגשתי תמיכה,נשמתי עמוק ושאלתי "זה מה שרצית לברר?"נייל:"לא רק...זה..זה עדיין כואב לך,כאילו,אין מצב שתאהבי מפורסם כלשהו?"אני:"בטח שיש מצב,אבל הוא צריך להיות ממש מיוחד."נייל:"ואני?אני ממש מיוחד?"צחקקתי,"עדיין לא גיליתי!"נייל חייך גם,אבל חיוך עצוב כזה,לא כמו החיוך הרגיל שלו,"נו?ומה איתך?עדיין לא סיפרת לי על עצמך"נייל:"קוראים לי נייל הורן,אני בן 19 ונולדתי וגדלתי באירלנד,אני מנגן בגיטרה בערך מגיל 12,ואני שר מאז שאני זוכר את עצמי..."הוא נעצר פתאום,"רגע,את לא ידעת את כל זה?"אני:"אה...יש לי משהו לספר לך,אני לא בדיוק מכירה את הלהקה שלך,שמעתי עליכם מחברות שלי,הם ממש אוהבות אתכם,אבל אני לא ממש אהבתי,כאילו,לא הכרתי בכלל..."נייל חייך בסלחנות.נייל:"את יודעת מה?אולי אני יכיר לך אותם קצת,ותשמעי שירים שלנו?ואז תגידי לי מה את חושבת על הלהקה?" הנהנתי לאישור ושאלתי "מתי הולכים?" נייל קם ואמר "בואי,נקרא לכולם לבית של לואי" נסענו באוטובוס עד לשכונה עם בתים גדולים כנראה לואי הזה גר שם,לייד בית אחד,חנה אוטו נוסף ונייל פתח את האוטו והוציא משם מפתח,"הוא משאיר את האוטו שלו פתוח?"שאלתי בפליאה,נייל צחק:"חחח זה לא הוא,זה האוטו שלי,למה לנהול,אם יש לך את לואי?"משכתי בכתפיים,לא ידעתי מי זה לואי.נייל פתח את הדלת וצעק "לואי,אני כאן" מישהו ירד במדרגות,לא ממש ראיתי איך הוא נראה,הוא דיבר בקול ילדותי שהיה נעים לשמוע "נייל,מה קורה איתך?יש משהו חשוב שאתה קורה לכולנו?" ואז הוא ראה אותי גם וחייך "הופה! מי זאת?" נייל הציג אותי "זאת אופיר,זאתי שפגשתי אתמול" עכשיו כבר ראיתי בבירור את הנער הזה,הוא היה גבוה עם שיער חום בהיר ועיניים כחולות מחייכות,הוא התקרב אליי ואמר "אז את אופיר,את לא מבינה כמה נייל התרגש מהפגישה איתך,הוא לא הפסיק לד...אאוץ'"נייל לו מרפק בבטן,אבל נראה היה שזה לא ממש מזיז ללואי,זה הי רק כדי לעצור את הפטפפטת שלו,נייל היה נבוך ואדם כולו,"כן...זכחי ממה שאמרתי,אה ואני לואי" לואי הושיט יד ללחיצה,ולחצתי אותה בחזרה "נעים להכיר אותך" הוא היה דיי חביב,נקווה שגם שאר החברים של נייל כאלה...לואי אמר "טוב,עד שכולם יבואו,תשבו תראו טלוויזיה,נייל יש עכשיו בובספוג,ובינתיים אני יכין אוכל" נייל התיישב על הספה וקרה לי לבוא ליידו,ישבנו וראינו בובספוג בזמן שלואי היה במטבח,עברו כמה דקות,והיתה דפיקה בדלת,לואי פתח ועמדו שם שלושה בחורים,אחד עם קווי עיניים ממש ברורים,ופנים יפות,זאין קוראים לו,ועוד אחד מתולתל עם פני קאפקייקס כאלה,קראו לו הארי,ועוד אחד..רגע,אני לא מאמינה,זה..זה ליאם...6 שנים אחורההייתי בטיול אם המשפחה לאצות הברית,היינו בצימר כזה,עם עוד כמה צימרים ליידו,הלכתי קצת לטייל,והתיישבתי על ספסל לייד מגרש כדור סל,במגרש ראיתי כמה ילדים משחקים כדורסל,ובינינם היה ילד קצת יותר נמוך מהם,והיה ניראה עליו שהוא לא מאר"הב,הילדים לא רצו כל כך לשחק איתו,והם סילקו אותו,הוא הלך עצוב מהמגרש,ועבר ליידי,הוא נעצר ושאל "אפשר לשבת ליידך?" הוא שאל,הנהנתי והוא התיישב,"איך קוראים לך" הוא שאל אותי "אופיר,ולך?" הוא חייך "ליאם,גם את מהצימרים?" הנהנתי,זה כל כך ברור שאני לא מפה?חחח כנראה מהמבטא שלי.המשכנו לדבר על כל מיניי דברים,הבנתי שהוא מאנגליה,ושהוא אוהב מאוד לשיר,ודיברנו בערך שעה שלמה,עד שאמרתי "טוב מתחיל להחשיך,רוצה נחזור?" הוא קם,והלכנו לכיוון הצימרים,הצימר שלנו היה ממש ליידם,לפני שנפרדנו הוא אמר "אה והיום באולם הראשי,יש תחרות קריוקי,ואני ישיר שם,רוצה לבוא לראות?"חייכתי "ברור,אני יבוא" והוא שאל "אולי תשירי גם?" ישר סירבתי "לא,אני שרה כמו עורב" הוא ביטל את זה,"אני לא חושב שאת שרה כמו עורב,למרות שעוד לא שמעתי אותך,וגם,זה לא משנה,העיקר שנשיר ביחד,אוקיי?" "אוקיי"הנהנתי,הוא חייך ונכנס לצימר שלו.בערב הלכתי אם ההורים שלי לאולם הראשי,וראיתי את ליאם יושב עם המשפחה שלו בכמה כיסאות,התיישבנו ליידם,ברוב הערב שרו מבוגרים,או ילדות,לפעמים זה היה סלואים,לפעמים דואטים,ולפעמים שירה בציבור,ואז,לקראת הסוף,הגיע תורו של ליאם לשיר,הוא עלה לבמה,ואז האחראי אמר "זה שיר דואט,אז תבחר לך מישהו שתרצה לשיר איתו,וישר ליאם הסתכל עליי,ואמר "אופיר,בואי" לא ממש רציתי לשיר,בגלל המבטא,וגם כי קצת התביישתי,עליתי לבמה והשיר התנגן,שרנו את זה:(https://www.youtube.com/watch?v=pqJkc2xidGw)ובסוף השיר ליאם נתן לי חיבוק קטן,וחזרנו למקום,עברו עוד כמה שירים,ועכשיו היה צריך להחריז על המנצחים,ליאם היה לחוץ והחזקתי לו את היד,"והזוכים הם........" גם אני קצת נלחצתי,אבל לא ממש כי זה בסך הכל תחרות לכיף,"ליאם ואופיר,בואו לבמה!"קמנו לכיוון הבמה,אבל לפני שעלינו,ליאם חיבק אותי,וכמעט שהרים אותי מהרצפה,והוא לחש "את רואה?אמרתי לך שיהיה כיף,בזכותך ניצחנו"חייכתי ואמרתי "תודה,וגם אתה שר ממש יפה" עלינו לבמה וכולם מחאו לנו כפיים,וזה היה ממש מהנה.בלילה כשכולם כבר ישנו,יצאתי לבחוץ,וישבתי בספסל שליד המגרש,שבו פגשתי את ליאם,עצמתי עיניים,ודמיינתי את איך ששרנו שם על הבמה,וכמה שליאם שר יפה,לפתע שמעתי קול מאחורי,"גם את לא נרדמת?" הסתובבתי וראיתי את ליאם,מחייך,"כן..מה אתה עושה פה?" עניתי,הוא התיישב ליידי "סתם,לא הצלחתי להירדם,אז חשבתי לבוא לפה קצת,"ראיתי כדור סל ליידו,חייכתי,הוא התקרב אליי ואמר "את יודעת?היום ששרנו,באמת הרגשתי משהו"הזדקפתי "מה? מ..מה הרגשת?"ליאם התקרב עוד יותר...~אני מזכירה,אופיר נזכרת במה שהיה לפני שש שנים~ליאם התקרב אלי וניסה לנשק אותי,אני לא יודעת למה,זה לא שאני לא אוהבת אותו,אבל דחיתי אותו,הוא גם הלך קצת אחורה,ולחש"מצטער" ואז היתה שתיקה מביכה כזאת,שרק רציתי שהוא יתחיל לדבר,כי נימאס ממנה כבר.לא נראה שהוא התכוון לאמר משהו,אז אמרתי "ל..ליאם,סליחה אם נפגעת,לא התכוונתי.."הוא קם,והשתיק אותי "זה בסדר,אני מבין אותך,אני רק רציתי שתדעי מה הרגשתי,טוב..לילה טוב"הוא בא ללכת,אבל אמרתי לו "אל תלך,בבקשה תשאר" הוא הסתכל בי בערך דקה,ואז כבר לא יכולתי לעמוד בעיניים העצובות שלו,ונישקתי אותו,זה היה רגע יפה כזה,הרגשתי שהוא חייך,התנתקנו אחד מהשני, וליאם אמר"ואו,ז ה לא היה צפוי"אני:"חחח כן,פשוט,העיניים האלה...."כנראה שאמרתי את זה יותר מידי בקול,כי הוא שמע."תודה שאת חושבת ככה,כולם אורמים לי שהעיניים שלי מיוחדות"המשכנו לדבר מלא זמן,עד שחזרנו לצימרים,ובלה בלה בלה (סתם הם הלכו כל אחד לצימר שלו,והלכו לישון)עבר שבוע,כולנו היינו צריכים לחזור,וזה אומר שאני לצרפת,וליאם לאנגליה,אני לא מאמינה שאנחנו נפרדים היום!בבוקר לפני שנסענו,ליאם בא אלי ואמר "בוקר טוב,אופיר,מה קורה?" הסתכלתי בו והתחלתי לבכות,למה דווקא עכשיו צריך ללכת? ליאם חיבק אותיולחש "הכל יהיה בסדר,אנחנו עוד נפגש יום אחד,תוכלי לבוא אלי בחופשים,ואני אלייך,אני מאוד רוצה לבקר בצרפת,אל תבכי,בבקשה" אבל פשוט לא יכולית להפסיק,עד שאמא שלי באה ואמרה "אופיר,יש לי משהו לספר לך,ליאם יבוא אלינו לחופש הבא" חייכתי חיוך קטן,ואמרתי "שנה אני אצטרך לחכות?" ליאם אמר שנאכל לדבר בסקייפ ובטלפון,והסכמתי.זהו,נפרדנו,כל אחד לדרכו,עברה שנה,חיכיתי לליאם והתקשרתי אליו,והוא אמר "אופיר,אני ממש מצטער,אני פשוט כרגע נרשמתי לתוכנים X פקטור,ואני ורוצה לעבור,את יודעת כמה זה חשבו לי,בבקשה אל תפגעי,אני יבוא מתי שיהיה לי חופשה קצרה,מבטיח,תראי אותי בטלוויזיה" ניתקתי את השיחה הזאת,ורצית לחדר לבכות,כמה שבועות הייתי עצובה על ליאם,אבל זה עבר לי,הכרתי את זאק,הכל היה טוב,וזהו....~חזרה לזמן שלנו-בית של לואי,נקודת מבט של לואי~שמתי לב שכשהבנים הגיעו,אופיר נורא לא הרגישה בנוח,נראה לי בגלל ליאם,כי הסתירה את פניה ממנו,ניגשתי לסלון ואמרתי "אופיר,את יוכלה לבוא שניה לעזור לי במטבח,פשוט חשבתי,בגלל שאת בת,אז..."נראה שאופיר חיכתה להזמנות לזוז משם,כי היא ישר קפצה ובאה איתי למטבח,"כן,מה צריך לעזור?"היא שאלה בחיוך,"שבי"אמרתי,והצבעתי על כיסה שהיה ליד השולחן,היא התיישבה וגם אני,"למה לשבת?קרה משהו לואי?"היא שאלה.אני:"את יכולה להסביר לי מה קרה שם שאת מתביישת מליאם?כאילו,את מפחדת או משהו?"אופיר נראתה נבוכה:"למה את שואל?"אני:"תקשיבי,נכון שאת לא ממש מכירה אותי,אבל את יכולה לספר לי הכל,את פשוט נראת לא בנוח שראית את ליאם,את מכירה אותו מאיזשהו מקום?"אופיר עוד יותר רעדה "כן...ממזמן..."והיא סיפרה לי את הסיפור שלה ושל ליאם,היא בטח ממש נפגעה מליאם,אני בטוח שהוא לא התכוון לזה,אבל היא נ]פגעה,והוא צריך לשאת באחריות.אני:"ואו,אופיר,לא ידעתי,אבל את בסדר עם זה?"אופיר:"כן,תודה שאתה שואל..."היא באמת מתאימה לנייל,היא נחמדה כזאת,והיא מדהימה בשבילו,אני באמת שמח שאני יכול להפקיד אותו בידיים טובות,אז אמרתי "את יודעת...נייל,הוא באמת קצת נדלק עלייך,כאילו,אתמול,הוא לא הפסיק לדבר על כמה שהוא שמח שהסכמת לצאת איתו,ו...אני מקווה שאת תראי את זה גם,כי באמת את ממש מתאימה לו,ואני אהיה מאושר בשבילו,נייל בחור מדהים,את חייבת להסכים להיות חברה שלו"היא הסמיקה ואמרה "באמת אם כבר אנחנו מדברים,רציתי לשאול קצת על נייל,פשוט אתה נראה הכי נחמד,אז חשבתי לשאול אותך..."אני:"משהו להגיד לך?לנייל אין כל כך הרבה מוח,בלי להעליב,כן? אבל הסיבה שאין לו הרבה,זה כי הלב שלו היה כל ךכ גדול,עד שלא הספיק המקום בגוף,הוא מקסים"נראה היה שהוקל לה,אבל היא שאלה "ו..לואי,מה אם ליאם?:אני:"את רוצה שאני ידבר איתו?זה יעזור?"היא הנהנה,ואמרתי" סבבה,הנה אני יקרה לא,את תדאגי,אני לא מנסה להחזיר אתכם,רק להגיד לו שישכח מהכל,כי זה עבר,והכי טוב בשבילך זה להיות עם נייל"ניא אמרה תודה וחיבקה אותי,החזרתי לה חיבוק,והיא חזרה לסלון.... ~חזרה לנקודת מבט של אופיר~חזרתי לסלון וחשבתי לעצמי,לואי באמת נראה שהוא דובר אמת,והוא כל כך חמוד שהוא דאג לי....ולפי איך שלואי דיבר,אז נייל באמת אוהב אותי,אולי..אולי לא כל המפורסמים כמו זאק,יכול להיות שאני סתם פרנואידית (=פחדנית מאוד,כל הזמן חושבת שרוצים לפגוע בה,בדרך כלל גם מאמינה בחייזרים,אבל עזבו את זה) טוב אני צריכה להחליט עכשיו....~נקודת מבט של אף אחד~אופיר נגשה אל נייל וישבה ליידו,והוא שאל "נו מה לואי היה צריך?"אופיר:"סתם...לא כל כך חכם החבר שלך...הוא בוכה שהוא מקלף בצל..חח"נייל חייך...ואז הם סתם שתקו וראו בובספוג(אין לי רעיון יותר טוב)פתאום...:נייל,את יכול לבוא שניה לבחוץ,אני רוצה לדבר איתך..."אופיר אמרה.נייל:בטח,בואי"הם יצאו לבחוץ והתיישבו על הנדנדה שבגינה.נייל:"כן..יש בעיה?"אופיר:"תקשיב...אני לא יודעת איך להסביר את זה...פשוט...."~נקודת מבט של נייל~הנה,היא באה להגיד את זה,הלוואי זה מה שאני רוצה שהיא תגיד....הלוואי...:צילצול פלאפון: אוף זה כבר לא יקרה בדקות הקרובות...אופיר:שניה,אני כבר באה.והיא הלכה לצד לדבר...~נקודת מבט של אופיר~חן התקשרה,שווקא מתי שרציתי להגיד לו את זה...אבל היא חברה שלי,ואני לא כועסת עךיה,כי היא נסיכה אמיתית (רמז,רמז) עניתיאני:"הלוו?"חן:"יואואואואו,איפה היית?חיפשתי אותך?"מה קורה?חשבתי נלך לשופינג,כאילו אנחנו בלונדון!אבל את לא הגעת מלא זמן,אז אני ותהילה יצאנו לבד,זה בסדר?קנינו לך עוד כובע פוןפון,חחחח את ןהמחלה הזאת שלך...."חחח חן יכולה לדבר מלא לפעמים....אני:"חחחח זה בסדר,יצאתי מוקדם,אני...רוצה קצת זמן עם עצמי,אני מבטיחה לך אבל מתי שיצא לי,יום כיף,רק שלושתינו...."חן:"למה את לא יכולה פשוט להגיד איפה את?" היא נשמעה כועסת.אני:"אין לי זמן עכשיו...חן סליחה אני חייבת לנתק,אני ידבר איתך עוד שעתיים,ביי"חן:"מה?!" ניתוק....~נקודת מבט של חן (פעם ראשונה,חיחיחיחיח)~אני לפעמים לא מבינה את אופיר הזאת,מה היא מנתקת לי?! אוף...אבל אין מה לעשות,חברה זאת חברה,ואני תמיד יאהב אותה,לא משנה מה....טליה הלכה לחנות נעליים מוזרה,אז אני יושבת פה בספסל...טומנת את ראשי בין כפות ידיי,כי אני דואגת לאופיר,היא אפילו לא אמרה לי איפה היא...פתאום קול קטע את מחשבותיי,קול נעים של גבר "אהה...אפשר לשבת ליידך?"הרמתי את עייני,וראיתי גבר בן 20+ בערך,עם שיער חום ועיניים חומות מדהימות,נסיך,"כ..כן...זה הספסל של כולם"הוא התיישב ליידי,וחיקה את תנועת התסכול שלי,חחח איזה חמוד,הוא:למה את עצובה?"אני:"אני לא עצובה..."הוא הרים לי את הסנטר בעדינות,הסתכל לי בעיניים ואמר,"לא..את מדוכדכת,משהו קרה?"לא יודעת למה,אבל הרגשתי בנוח לספר לו הכל..אני:"סתם,חברה שלי נעלמה מהבוקר,ואפילו לא אומרת לי איפה היא נמצאת,אני דואגת לה"הוא חייך:"אני בטוח שהיא יודעת את זה,כנראה שהיא באמת לא יכולה לספר,אבל לא נראה שיש סכנה,אל תדאגי" חייכתי,זה הרגיע אותי....הוא:"אה..סליחה שלא הצגתי את עצמי,קוראים לי רן,אני מישראל,איך קוריאם לך?"אני:"חן,ואני מצרפת,אתה דובר עברית?"רן :"ברור" אמר בעברית,חחח אני יודעת עברית,כי אני רואה בדרה משם שקוריאם לך גאליס.....קיצור עבר היום,ורן הסתובב איתי ועם חן איזה שעתיים,ואז שנפרדנו החלפנו מספרים.....הוא ממש מושלם,הבנתי שהוא מפורסם מאוד בישראל....מוזר שלא ידעתי...אויש,אופיר אמרה שתתקשר....טוב,זה לא דחוף לי,כי יש שם שמלה מהממת....~נקודת מבט של נייל-מה שקרה בשעתיים שעברו-היא ניתקה את הפלאפון וחזרה אליי,הייתה שוב את השתיקה הזאת שנאי כל כך שונא... ואז היא דיברה,הלוואי שזה יהיה זה....אופיר:"ניייל...מה שרציתי להגיד זה...."אופיר הביטה בי בעיניי הדבש המהפנטות שלה,ואמרה "נייל,אני הבנתי ש...אני לא צריכה את כל היום הזה כדי להבין את זה,מספיק לי עד עכשיו בשביל לדעת..." הלוואי שזה יהיה זה,אבל..אולי היא בעצם תדחה אותי? לא זה לא יכול לקרות לי...אני יתן כל מה שצריך כדי שאופיר גם תרגיש אליי את מה שאני מרגיש..."מה לדעת?" שאלתי אותה,מדרבן אותה להמשיך.אופיר:"לדעת שאתה פשוט מדהים,אני לא מאמינה שאני זכיתי להכיר בחור כמוך,אני מבינה למה כל החברות שלי מפנטזות עלייך,ו...גם אני דיי..מחבבת אותך,אני חושבת שבקרוב גם אני ממש יאהב אותך...אז כן..אני מסכימה להיות חברה שלך,רק אם אתה עדיין רוצה ולא וויתרת עליי כבר..."עצרתי אותה ואמרתי "אני בחיים לא אוותר,את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים,ובחיים לא הרגשתי ככה למישהי שהכרתי רק יום לפני..ו..תודה,אופיר" חיבקתי אותה,והיא הייתה יותר נמוכה ממני,כך שיצא שהבטנו זה לזו בעיניים,והיינו במרחק כמה מילימטרים אחד מהשניה,ואז,הייתי חייב לעשות את זה,נישקתי אותה,היא לא דחתה אותי,ואפילו הרגשתי שהיא חייכה בנשיקה,התנתקנו אחרי דקה בערך,"וואו" אמרנו ביחד,נבוכים..."אז?" היא שאלה בקול שקט,"אז מה?" עניתי...והיא אמרה בדיוק מה שכל כך רציתי שתגיד:"אז אנחנו זוג עכשיו,נכון?" חיבקתי אותה שוב "לנצח נצחים"אמרתי לבסוף...נישארנו שם כמה דקות ואז נכנסנו הביתה ולואי עמד בפתח ואמר מחוייך "מזל טוב,אופיר,את לא תתאכזבי,יש לך יהלום אמיתי,ונייל..." הוא פשוט קפץ עלי בחיבוק,כמה שמחתי שיש לי חבר כמוהו "קיבלת נסיכה,שמור עליה" זה היה ברור לי שקיבלתי נסיכה,ואני אשמור עליה,זה בטוח...לואי כנראה ראה מה שקרה מהחלון,אויש מה נעשה איתו...לואי ניגש לאופיר"טוב,יש סיבה שבאתם לכאן מההתחלה,לשמוע אותנו שרים,זה נכון?ולהכיר את כולנו,אז בואו לשולחן" הלכנו לשולחן,וראיתי את כולם יושבים שם,וגם אלינו הייתה שם,ליאם היה מדוכדך משום מה,ניגשתי אליו "הכל בסדר?" הוא הסתכל עליי וחיייך "כן,ברור,סתם אני רעב..." הרגשתי שהחיוך שלו מזוייף,אבל כנראה שהוא לא הולך לספר לי עכשיו,אולי הוא לא רוצה להדאיג אותי ברגע מאושר כמו עכשיו...אבל..עכשיו הוא מדאיג אותי יותר...אופיר התיישבה ליי אלינור,ואני ליידה. אלינור לחשה לאופיר משהו באוזן,ולא שמעתי מה,בטח עוד שיחה של בנות...~נקודת מבט של לואי~אופיר הלכה לסלון,ויצאה עם נייל,ישר קראתי לליאם,הוא בה למטבח,ואמר בחיוך "עושה לכולם שיחות אישיות? מה קורה פה?" הושבתי אותו,ואמרתי לו "תקשיב,הבנתי שהיה משהו ביינך לבין אופיר,אני לא יחתור עכשיו לכל הסיפור,כבר שמעתי אותו,אבל יש לי שאלה,זה עדיין יושב עלייך? זאת אומרת,אתה עדיין אוהב את אופיר?"הוא חשב כמה זמן "אני עדיין מרגיש אליה חיבה כלשהי,אבל שאת לא אהבה,אני אוהב רק את דניאל,אל תדאג אני לא יהרוס לנייל שום דבר"חייכתי אליו,"זה מה שרציתי לדעת,פשוט,הם כל כך מתאימים,אני מאוד מקווה שהיא תסכים להיות עם נייל" הוא חייך,ואמר "ברור" והלך בחזרה לסלון,בינתיים הייתי חייב להסתכל מה קורה עם האפרוחון הקטנטן שלי והנסיכה שלו,הצצתי דרך חריץ שהיה פתוח בתריס,מול הנדנדה,וראיתי אותם מדברים,נו נייל,אתה חייב להשיג אותה,אתה לא מבין כמה אתם נועדתם להיות ביחד,זה פשוט מרגיש לי נכון כל כך,זהו,הוא נישק אותה,חייכתי לעצמי,ועצמתי עיניים,מדמיין את ההתחלה שלי ושל אלינור,בדיוק שמעתי קול מאחורי "על מי בדיוק את מציץ?חטטן?" נבהלתי והסתובבתי,ראיתי את אלינור,איך לא שמתי לב שנכנסה? היא חיבקה אותי,ונתתי לה נשיקה קטנה,אחר כך עניתי,"את קוראת לזה חטטן,אני קורה לזה 'דואג לאפרוחון הקטן והמאוהב שלי' ..." היא ישר קפצה "נייל? הוא באמת מצא סוף סוף את הנסיכה שלו?איך היא?" חייכתי,"אני חושב שהיא פשוט מתאימה לו,הם נראים כמו זוג יונים,אבל רציתי שתבדקי בעצמך במין שיחת בנות כזאת,תוכלי לעשות לי את הטובה, הזאת? כי.. פשוט אני רוצה לדעת שנייל בידיים טובות.." היא קטעה אותי בנשיקה,כמה שאני אוהב אותה "ברור,גם אני רוצה שנייל יקבל את הטוב ביותר" "הטוב ביותר כבר אצלי" עניתי,והתכוונתי לזה,אלינור הלכה לשולחן שכבר היה ערוך,ודיברה עם הבנים,בינתיים,נייל ואופיר נכנסו ובירכתי אותם,הם הסמיקו,אבל לא נראה יל ששמו לב לזה,ואז כולנו התיישבנו,שמעתי את אלינור לוחשת לאופיר "את ואני,ישר אחרי האוכל,שיחת בנות בחדר של לואי" למה בחדר שלי?! לא אמרתי בקול,כי לא רציתי שידעו ששמעתי,וגם,אלינור יודעת מה היא עושה,וכנראה שגם את זה.~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~פרק כפול~~~~~~~~~~~~~~~~~~-חזרה לנקודת מבט של אופיר-נגמר האוכל,עלית עם אלינור לחדר של לואי,לשיחת בנות שהיא אמרה לי,מה כבר היא צריכה לדבר איתי? חחח רק שלא תקשור אותי ותשים אותי כבת ערובה,חייכתי למחשבה הזאת.התיישבתי על המיטה ואלינור נעלה את הדלת,היא גם התיישבה ואמרה "אוקיי עכשיו שאנחנו גיסות לעתיד,כדאי שנכיר אחת את השניה,אז,תתחילי מההתחלה,יש לי את כל הזמן של העולם"והתחלתי לספר לה,גם היא סיפרה לי על עצמה,היא ממש נחמדה,ודיי נהנתי לשמוע שהיא כנתה אותי "גיסתה לעתיד" זה אומר שהיא מתכוונת שאני ונייל נתחתן מתישהו,ושהיא עם לואיףונייל ולואי כמו אחים,אז...כאילו סתם אהבתי את זה.דיברנו מלא,אפילו מתי קיבלנו מחזור (0__O) ועל הפדיחה שהייתה לי בטיול שנתי בכיתה ו',שברחתי מהצפרדע הקטנה הזאת,חחח כל הבנים בכתה צחקו על זה,אבל אלינור אמרה "אוי,אין לך תראומה,כאילו רדף אחרייך הפיכסא הזה?" ושתינו צחקנו,אין לי מושג למה,היה ממש נחמד איתה,ואז היא אמרה "אפשר להגיד לך משהו ?את מדהימה,אני ממש שמחה שנייל פגש מישהי כמוך"הסמקתי ואמרתי "ואני מבינה למה לואי כל כך מהופנט אלייך,את נסיכה מדהימה" גם היא חייכה,התחבקנו,החלפנו מספרים,וירדנו למטה,בינתיים הבנים ניסו לעשות להארי קוקיות בשיער,חחח (מה נעשה איתם?) לואי היה הראשון שהבחין בנו "הו,תגידו למה 'שיחת בנות' תמיד נהפכת להרצאה של שנתיים? " אלינור נתנה לו אגרוף קטן בבטן,ולא נראה שה כל כך מזיז ללואי,אלינור:"שתוק מכוער,לפחות אנחנו לא מחריבות את השיער אחת של השניה,מה באמת את מנסים לעשות? היא פנתה אל שער הבנים,הם עזבו את הארי וליאם אמר "מתעללים בהאזה,למה יש יותר טוב מזה?" והארי קפץ ואמר "אז תמצאו לכם תענוגת חיים חדשה,באמת שתהיו בריאים"נייל חייך,ואמר,"אופיר,אני חושב שמיצינו כאן,רוצה נלך לאנשהו?" לואי כנראה שמע(יש לו שמיעה של עטלף לילד הזה) כי הוא עשה לב בידיים ואמר "אווווו,זוג יונים נולד פה" כולם צחקו,חוץ מליאם,שהיה נראה שמשהו הפריע לו,אל תגידו לי שהו עדיין אוהב אותי...נפרדנו מכולם,ויצאנו,הפעם נסענו באוטו,"לאן הולכים?" שאלתי את נייל,"לים" הוא ענה לי,ובאמת ראיתי התחלה של ים...~נוקדת מבט של אלינור~אופיר הזאת באמת מדהימה,אני שמחה שיש אותה לנייל,וגם,עכשיו יש לי עוד חברה מדהימה,אחרי שהיא ונייל הלכו,אז לואי הושיב אותי ליידו ושאל "נו?" ועניתי "אין לך מה לדאוג,נייל הפעם השיג מישהי....וואו,איזו נסיכה" לואי חייך,והבנים אמרו,"טוב,נראה לנו שנשאיר אתכם לבד,ביי"והם הלכו,ולואי ליטף אותי "את יודעת שאין נסיכה יורת מושלמת ממך,נכון?" הוא כזה מדהים,"מי שמדבר" עניתי,הנחתי עליו את הראש ונירדמנו דיי מהר.~חזרה לנקודת מבט של אופיר~וואו,היה מדהים בים,פשוט כיף ענקי,אפילו שכמעט ולא עשינו שום דבר,רק ישבנו והבטנו בירח מעל המים,אבל בכל זאת,לא היה צריך מילים כדי לתאר מה הרגשנו באותו הרגע,נפרדתי מנייל בנשיקה קטנה ואמרתי לו "לילה טוב " הוא חייך "אני יחלום עליים,ויהיה לי את הלילה הכי מעולה,כי אני יודע שאת סוף סוף שלי" חייכתי בחזרה ועליתי לחדר שלי של חן ושל תהילה,נכנסתי בשקט,ותהילה קפצה עליי,"איפה היית כל היום?" אני חיבקתי אותה,"אני יספר לכן כבר,איפה חן?" תהילה:"היא במקלחת"בדיוק חן יצאה וגם קפצה עליי,"שבו שתיכן,אני רוצה לספר לכן משהו,אתן בטח שואלות איפה הייתי כל היום" הם ישבו ואמרו "נו,אל תמרחי,ספרי כבר" המשכתי "אתמול,שהלכתי לחנות אקססוריז,פגשתי נער חמוד,והוא הזמין אותי לצאת היום כל היום,כי לא האמנתי לו שהוא באמת נדלק עלי,והנער הזה הוא:נייל הורן!" הם היו בשוק,ואז הם צרחו,וביקשו שאני אספר בפרטי פרטים מה שקרה היום,וסיעפרתי הכל,הם כמעט התעלפו,חחח,ואמרנו "אולי נצא מחר יום כיף של בנות עם אלינור?" וכלום הסכימו...ואז תהילה אמרה "אני חושבת שגם לחן יש משהו לספר" היא חייכה חיוך זדוני,והביטה בחן,וגם אני "כן?מה יש לגברת?" שאלתי.חן:אוקיי,פגשתי היום מישהו"צרחתי "חתיך?"תהילה שאלהחן:"הוא מושלם,אז קיצור,קוראים לו רן,והוא מישראל,הוא מכיר את תובל ואליאנה מגאליס"חיבקנו אותה,הייתי כל כך מאושרת,היה לי היום הכי מושלם עד עכשיו,הכרתי בחור מדהים,וגם חן,אבל...."תהילה זקנה,צולעת מסכנה" חן צחקה "רק את רווקה,מתי תמצאי מישהו?" תהילה עשתה פרצוף נעלב,ואז אמרנו "בעצם,צריך לשלוף מישהו מארץ הנסיכים,כדי שיהיה מתאים לתהילולה שלנו" והיא חזרה לחייך.צחקנו עוד קצת והלכנו לישון,וחשבתי 'וואו,זה היה יום מדהים' ונירדמתי~~~~~~;~~~~~~~פרק משולש~~~~~~~~~~הוא ממש קצר,כי זה פרק ביניים כזה,לא אמור לקרות בו הרבה,אבל חייבים לקרוא כדי להבין מה קרה אחר כך,אז עשיתי אותו קצר,כי זה פטתי סתם למרוח אותו,תהנו.קמנו בבוקר,והתקלחנו כולן,ואז סימסתי לאלינור "יום שופינג עם חברות שלי,מתאים?" והיא ישר סימסה בחזרה "עוד חצי שעה אני אצלכן במלון,חכו למטה" וירדנו לחכות בכניסה,ואז אלינור יצאה מאוטו,ורצה אלינו,הכרתי לה את תהילה וחן,והם ממש התרגשו,אחר כך הלכנו לכיוון האוטו,ולואי והארי היו שם,אלינור נישקה את לואי בלחי,ואמרה לשניהם ביי,כך גם אנחנו,תהילה וחן ביקשו חתימות ותמונות,ולואי והארי יצאו מהאוטו,חתמו,הצטלמו,וחזרו,ואז הלכנו לקניון,והיה ממש כיף,קנינו מלא בגדים,ואלינור ממש חמודה...בילינו בערך כל היום...וחזרנו למלון רק בתשע בלילה,וואו.~~~~~~נקודת מבט של הארי~~~~~~~~~~~אלינור באה עם אופרי ועוד שתי נערות,שהתברר שקראו להן חן ותהילה,הצטלמנו איתן,וחתמנו להן,חזרנו לאוטו,ואז גיליתי את זה,אני נדלקתי על תהילה (מקווה שגם את תהילה) חייכתי וכנראה שבהיתי או משהו שחשבתי עליה,כי לואי אמר "הארי,תמחק את החיוך הזה,לא שיש לי בעיה עם החיוכים שלך,אבל זה ממש דבילי" מחקתי אותו והמשכתי להסתכל בחלון,"הארי,על המ אתה חושב כל כך הרבה" לא היה לי מה לענות "שום דבר,נו,אלינור מצאה חברות חדשות?" לואי חייך "כן,חמודות נכון?" הנהנתי,ואחרי חמש דקות לואי פתאום החנה את הרכב באיזשהו מקום,ושאל "אוקיי,על מי נדלקת?" לא הבנתי מה הוא רצה,ואיך הוא ידע,הוא ענה כאילו קרא את מחשבותי,"הארי מתי ששאלתי אם הן חמודות,אתה הסמקת,אני מזהה את ההסמקה הזאת"סיפקתי לו שזו תהילה,והוא אמר"הופה,נו,מה אתה הולך לעשות עם זה?" לא עניתי,"תקשיב,אתה חייך לנסות לפגוש אותה,אם לא אתה תשתגע,לא שזה יוסיף משהו לשיגעון הטבעי..אבל זה עדיין מדאיג" חייכתי,וחשבתי,ואז אמרתי "אוקיי,יש לך עצות לתת לי?" הוא חזר לכביש,והמשיך לנסוע,וכל הנסיעה נתן לי עצות מוזרות,טוב,מה אני יגיד,את מיש יש לישאול על בנות,אם לא בת?אני ישאל את אלינור,הוא את אופיר..נראה כבר בבית...~עדיין נקודת מבט של הארי~כשחזרנו לבית של לואי,כל הבנים היו שם,מנסים להכין משהו לאכול,ודיי שורפים את המטבח.לואי צעק עליהם שינקו את המטבח,ואני התיישבתי על הספה וחשבתי על תהילה,היא לא מהמעריצות האלה שצורחות יותר מידיי באוזניים,ויש בה משהו מיוחד כזה,אני לא יודע מה,אבל אני יודע שהיום התאהבתי,במישהי שאף פעם לא פגשתי לפני זה,אני פשוט טיפש...שמתי את ראשי בין כפות ידיי ונאנחתי,החיים יכולים להיות מסובכים.הבנים גמרו לסדר את המטבח,ולואי בישל משהו,ונייל נידנד לו שהוא רוצה ננדוס,אז לואי אמר לו שהוא יטגן לו המבורגר קפוא,ויכין לו צ'יפס,זה ריצה את נייל,והם באו לסלון,והתיישבו ליידי."ואס הפנינג,הארי?" זאין שאל,"בסדר" עניתי והמשכתי לחשוב על תהילה,זה כל מה שחשבתי עליו,תהילה,תהילה,ותהילה,ואז משהו קטע את מחשבותי "הו....מישהו פה מאוהב,מי זאת המאושרת?" ליאם שאל במבטא מוזר,איך הוא ידע? אני כל כך שקוף,למה כולם יכולים לקרוא את מחשבותיי?!אני:"אנחנו עדיין לא חברים,אז להרגע"ליאם:"לפחות תספר מי זאת"זאין:"כן,אנחנו רוצים להכיר את הבחורה של האז שלנו"אני:"אוקיי,קוראים לה תהילה,והיא חברה של אופיר" נייל חייך,ואז אמרתי "בעצם,לא סיפרת מה קרה אתך ועם אופיר"עכשיו המבטים היו מופנים לנייל.זאין:"שפוך הכל נייל,מההתחלה ועד הסוף"ליאם:"לא לספר לאבא שלך?לא יפה"נייל:"אוקיי,אוקיי,אז בבוקר....."~נקודת מבט של נייל~(אני מזכירה,מתי שכל זה קרה,הבנות היו בקניות)הם ביקשו שאני יספר על אופיר,וסיפרתי את מה שקרה אתמול,בפרטי פרטים,ואז עוד יותר הבנתי כמה אני אוהב אותה,היא באמת מדהימה...פתאום שמתי לב שליאם קצת עצוב,אבל לא הפסקתי בסיפור,ראיתי שזאין והארי לא שמו לב,אז לא רציתי להביך אותו או משהו. כשסיימתי לספר הם מחאו כפיים והארי צעק כדי שגם לואי ישמע "אני חושב שנייל מצא את הנסיכה שלו" הסמקתי קצת,וזאין אמר "ברצינו,אתם נועדתם אחד לשני,זה מדהים" ולואי בא מהמטבח "אז אתה רואה שכדאי להקשיב לבו ביר שלך?" ורק ליאם לא אמר כלום,זאין פנה אליו ושאל "ליאם?אתה לא מפרגן לאפרוחון שלנו?" ליאם הביט בו לרגע,ואז חייך אלי,חיוך שהיה ברור שהוא מאולץ,ואמר "מה יש להגיד? זה שהם זוג מושלם הוא יודע" לואי הביט בליאם ברכות,ואז הביט בי ואמר "נייל בוא רגע למטבח,נגמר הצ'יפס הקפוא,אז אתה צריך לקלף תפוחי אדמה " איזה תרוץ,יאוו,רואים שהוא רוצה להגיד משהו,באתי אחריו בכל זאת ואמרתי "מה קרה לואי? משהו יושב עלייך?את יודע שאתה יכול לסמוך עלי" הוא חייך ושאל "איך ידעת שאני רוצה לדבר איתך?" עשיתי פרצוף של 'כי זה שקוף,הלוו?' ופתחתי את הדלת של המקפיא,היו שם שלוש שקיות מלאות בצ'יפס קפוא,לואי נאנח "תגיד אתה עושה בדיקה במקרר שלי כל יום או משהו?" ואז הוא נהיה רציני,והתחיל לספר לי...לא האמנתי למה ששמעתי,למה היא לא סיפרה לי? עוד שזה החבר הכי טוב שלי? שאלתי את לואי "ולמה לך היא סיפרה ולי לא?" קצת נפגעתי. הוא אמר "אתמול שמתי לב שמית שליאם נכנס,היא הייתה עצבנית,אז קראתי לה,וביקשתי שתספר לי מה קרה לה,מתנהלות פה הרבה שיחות במטבח הזה,אז היא סיפרה את זה,ואתה יודע למה היא סיפרה לי ולא לך?" חשבתי שהוא הולך להגיד שהיא לא סומכת עלי,אז לא עניתי,ורק השפלתי מבט,לואי המשיך "היא פשוט לא רצת לסכסך בינכם,והיא גם הבינה שהיא אוהבת עכשיו אותך,וכנראה היא לא רצתה שמשהו יפריע בינכם" כל כך שמחתי לשמוע את זה,זהו,זה ברור לי,היא מושלמת,חיבקתי את לואי,ואז נעצרתי "אבל לואי,זה עוד כואב לליאם,רואים עליו" לואי נאנח כנראה שהוא לא ידע מה לענות,הוא חשב מלא זמן ואמר "את זה לא נוכל לשנות,נחכה עד שיעבור לו,אבל כדאי שתראה לו שאכפת לך,זה יעודד אותו" הוא חייך והלכתי לכיוון הסלון "אהאהאה..לאן אתה הולך? יש לך צ'יפס,והמבורגר לטגן" אוף,אני שונא את זה,כל השמן קופץ,ו...אין לי כוח?! לואי קרא את מחשבותי ואמר "להיות מפונק דורש מחיר מסוים,נייל,קדימה,המחבת מחכה לך" והוא הצביע על המחבת,לא התייחסתי לכינוי מפונקכי הבנתי שהוא צודק בקטע הזה.~נקודת מבט של נייל~ישבנו לאכול,ודיברנו המון,זה ממש כיף,להיות רק אנחנו,בלי אף אחד אחר,כאילו,אלינור חמודה,וגם דניאל,ושירה(חברה של זאין),ואופיר שלי...אבל לפעמים צריך להיות רק אנחנו,יום כיף של בנים כזה.אבל מה הציק לי,זה ליאם,כל הקטע הזה שהם היו פעם ביחד,זה הורג אותי,נכון שיש לו את דניאל והוא באמת אוהב אותה,אבל עדיין כואב לו על אופיר,אין שום דבר שאני יכול לעשות עכשיו,אבל לפחות אני יראה לו שאכפת לי.לחשתי משהו ללואי,והוא חייך,ולחש "כל הכבוד נייל,לו-לו גאה בך!" גילגלתי עיניים,ואז לואי הלך למטבח וצרח "הצילו,עכבר!" מהר ליאם גם צרח וקפץ על הכיסא,וזאין והארי הלכו להרגיע את לואי,ולסלק את העכבר.שמעתי אותם מתלחששים,והבנתי שזה היה התוכנית של לואי,הבטתי בליאם וחייכתי "ליאם,בו שב ליידי,אתה לא צריך לפחד מעכבר" הוא נעלב טיפה,ובא להתיישב ליידי.אני:"ליאם,אני צריך לדבר איתך"ליאם:"ואני לא,אז מה?"אני:נו...ליאם..מה קורה איתך?"ליאם:"מה קורה איתי?זה הבעיה פה,אתה לא שם לב למה שקורה מסביבך,אכפת לך רק מעצמך,ומי החברה הזאת שלך,שכחתי את השם שלה" הבנתי,זה באמת כואב לו,חיבקתי אותו חזק,הוא ניסה להשתחרר,אבל החיבוק היה חזק יותר ממנו,אז הוא לא הצליח,אמרתי לו בעדינות "ליאם,אתה יודע ועוד איך מה השם שלה,ועל זה אני רוצה לדבר איתך" הוא הביט בי במבט מוזר,כאילו הוא שמח בשבילי,אבל גם מאוכזב,הוא לא ידע שאופיר לא הכירה אותנו ולא ידעה שהוא מפורסם,הוא חשב שהיא ידעה שהוא אחד החברים הכי טובים שלי,והיא חברה שלי רק כדי לנקום בו או משהו.~נקודת מבט של ליאם~נייל הבין אותי,הוא באמת בחור טוב,אני שמח שהוא חבר שלי,אבל אופיר..אני באמת מואכזב ממנה,ככה לעשות לי,היא אפילו לא יודעת כמה זה פוגע בי,או שכן,ןלכן היא עושה לי את זה.נייל:"אני יודע מה קרה איתך ועם אופיר,ואני באמת מצטער על זה,אני יודע שאתה אוהב את דניאל,ואני בחיים לא יחשוד בך שיהיה בינך לבין אופיר משהו,אני יודע שלא תעשה לי את זה,אבל אני יודע שעדיין זה מציק לך,ואני לא מוכן לאבד אותך,לא זוכר את מה שנשבענו?"ברור שאני זוכר,נשבענו שבועת בנים,שלעולם לא נריב בגלל בחורה,הנהנתי.נייל המשיך:"ואני באמת אוהב את אופיר,ואני מאושר שאני איתה,אבל אם תגיד לי להיפרד ממנה,או שאני יראה שזה מרחיק ביננו,אני יפרד ממנה,כמה שזה יכאב לי,אני לא רוצה שנתרחק" וואו,כל זה הוא מוכן לעשות? הוא ממש דואג לי,אבל זה לא מה שמפריע לי.אני:"אבל נייל,למה היא דווקא באה אליך,היא ידעה שאני החבר הכי טוב שלך" הוא מעט נעלב,והשפיל מבט,"אני לא מתכוון שכאילו,מה כבר היא מוצאת בך,אתה בחור מדהים,ברור שהיא תאהב אותך,אבל,היא לא חושבת קודם להסדיר את העיניינים ביננו?" הוא הבין וסלח לי,ואז הוא אמר בשקט:"אופיר בכלל לא ידעה שאתה מפורסם,היא ידעה שקיימת להקה שקוראים לה וואן דיירקשן,אבל היא לא הכירה אף אחד,גם לא אותי,ובכלל אני ביקשתי ממנה לצאת איתי,התחננתי,זאת לא היא,והיא אפילו לא התכוונה לפגוע בך" אני מבין,חייכתי אליו חיוך מעודד,והוא חייך בחזרה,זהו,העניינים מסודרים,"אוקיי חברה גמרנו לדבר,אתם יכולים לבוא,ותביאו גם את העכבר של לואי בדרך" צעקתי,ידעתי עכשיו שהם הלכו רק כדי לתת לנו לדבר,כולם באו,וצחקנו מלא,ואז היה להארי טלפון,"זאת אמא שלי" הוא אמר ועלה לדבר בחדר של לואי,לואי שימן לנו להתקרב אליו ואמר "אוקיי,הבנו שהארי מאוהב נכון?עכשיו התוכנית שלי זה לנסות להפגיש בינו לבין תהילה,ולהשאיר אותם לבד" חייכתי,אין ספק,זאת הולכת להיות תוכנית מעולה.(אני מזכירה,כל מה שקורה בבית של הבנים,זה בזמן שהבנות בשופינג)~נקודת מבט של לואי~תככנו את הכל,עכשיו צריך רק לדאוג שתהילה תגיע,התקשרתי לאלינור,"הלו?לואי"אני:"מה קורה אלינור?מה את עושה?" שמעתי צחקוקים,וחייכתיאלינור:"אני במילקשייק עם אופיר,יאוו,אתה לא מבין איזה צחוקים" השיחה היתה על רמקול,אז נייל חייך ושאל "הי אופיר,מה שלומך? את נהנת?" אופיר:"חחחח ברור" שמעתי ליחשושים בטלפון,ואז אלינור אמרה "טוב,זה משהו מיוחד? כי אנחנו פה באמצע להסתכל על חתיכים!" ידעתי שהיא סתם מנסה לגרום ל לקנא אז אמרתי "אני מקווה שרק מסתכלת ולא התחלת עם אחד מהם" נזרום איתה יאללה,היא ואופיר ענו "אל תדאגו לנו,לא התחלנו עם אף אחד,הם התחילו איתנו" עכשיו נייל נדלק,בינתיים זאין וליאם מצחקקים,נייל אמר "ואני מקווה שלא עניתן להם,או שצחקקתן כמו ילדות קטנות" הם הפסיקו לצחוק ואמרו "אופס!מה לא?" חחחח נייל נהיה אדום,הוא כנראה לא מנוסה בזה,אלי עושה לי את זה תמיד,אז ברור לי שהיא צוחקת...אני:"טוב,הבנו את הרעיון,אנחנו כוססים ציפורניים מקנאה"אופיר:"לואי,כמה פעמים אלנור כבר עשתה לך את זה?"אני:"מספיק פעמים בשביל שאני יקלוט שהיא עובדת עלי,טוב יש לנו עניין רציני,מי איתכן?"אלינור:"רק אני ואופיר,תהילה וחן ראו יומן של איזה סדרה שהן אוהבות "גאליס" או משהו....אז הן תקועות בחנות מנסות להבין מה כתוב,זה בעברית,אולי הארי ידע קצת..."אני:"בדיוק על זה רצינו לדבר"אלינור:"מה גאליס?"אני:"לא,הארי,אתן לא תאמינו,הוא מאוהב" הם צרחו,וחייכנו כולם.אלינור:"אוללי,מי המאושרת?"זאין הצטרף לשיחה:"תהילה,חברה של אופיר"אלינור ואופיר:"אעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאע לא תאמינו"נייל:"מה?"אופיר:"היא דיירקשנית,ונחשו מי הפייב שלה?"חייכנו וכלם ענו :"הארולד"אופיר:"בדיוק,אה,אולי נתכנן ביניהם משהו......" נייל חייך :"אופיר,ערמומית אה?" אלינור:"אתה לא יודע כמה"נייל:"איך את הצלחת לדעת?"אלינור:"בו נגיד,התחברנו מהר" ושתיהן צחקו,אויש,בנות......אני:"טוב,תהיו רציניות לרגע כי תכף הארי חוזר,ואני מנחש שגם תהילה וחן,אסור שהם ישמעו,אבל תספרו לחן,היא צריכה לדעת,אנחנו רוצים לסדר פגישה בין הארי ותהילה,ואיכשהו במקרה מאוד מקרי,להכין גם ערב רומנטי משהו...."אלינור:"ואל תגלי לי,אתם רוצים שנביא את תהילה בלי שהיא תחשוד"אני:"בדיוק,ליאם המוח אז הוא יסביר את הכל,אני הולך לדאוג שהארי לא יבוא לכאן ויגלה הכל,ביי אלינור" היא השיבה "ביי,לאב" ונתתי את הטלפון לליאם,והלכתי לחדר של הארי,שם הוא שכב במיטה שלו ובהה בתקרה,התישבתי בקצה המיטה ושאלתי "על מה סטיילס הקטן חושב?" הוא הביט בי במבט...הממ...עצוב? לא יודע...אני חושב מבולבל "מה קרה האז?" שאלתי,הוא נאנח בקול והתיישב,הארי:"סתם,אמא של סיפרה לי שלג'מה ש חבר חדש,אחרי חודשיים,ושהם פשוט מתוקם ביחד ואני חייב לבוא לראות,אני שמח בשבילה,אבל אתה חושב שמתישהו תהיה לי גם משהי...מיוחדת?"חייכתי:"אתה נדלקת חזק על תהילה הזאת נכון? השם ישמור הארי,אתה איפלו לא מכיר אותה,הלב שלך זה דבר לא נורמלי" הוא היה נבוך קצת,אז חיבקתי אותו "ברור שתהיה לך מישהי,אתה בחור מדהים"לפי דעתי הם גמרו את השיחה,אז הלכנו לסלון,וכך עבר היום שהגיע ללה,ואלינור חזרה סחוטה מעייפות "איך היה?" שאלתי שאני מחבק אותה,היא חייכה וענתה "הכי כיף בעולם" ואז הלכנו לישון.~חזרה לנקודת מבט של אופיר~חן העירה אותי בבוקר,היא זרקה עלי מלא כריות ובאה לשפוך עלי מים,רק שקמתי והכל נשפך עליה,חחח היא צרחה,אז אמרתי "זהו,למדת את הלקח!" ושתינו צחקנו,היא אמרה "תתארגני,שכחת מה יש היום?" לא הבנתי כל כך על מה היא מדברת,ואז נזכרתי,היום צריך לקחת את תהילה לחוף הזה,מה שהבנים אמרו,ישר רצתי למקלחת,התקלחתי מהר,והתלבשתי,כשיצאתי הלכתי ירדתי לחדר אוכל במלון,ואחרי 20 דקות,גם חן ותהילה היו שם,אוי,זה הולך להיות כזה סוואג.אכלנו,ואז התחלתי את מה שתכננו "רוצות נלך היום לים?יש כאן איזה חוף אחד ממש יפה" חן כמובן שיתפה פעולה "ברור,בואו נארגן תיק ונצא" ותהילה לא חשדה בכלום,אז היא הסכימה,בעצם,למה שתחשוד במשהו?סיימנו לאכול,ועלינו לחדר להתארגן לים,רק תהילה התארגנה,אני וחן לקחנו את הציוד לתוכנית,וקיבלתי SMS מנייל "בוקר טוב נסיכה,מוכנה לתוכנית שלנו היום?" סימסתי בחזרה "כן,אנחנו יוצאות עכשיו!" ותוך חצי שעה כבר ירדנו מהמונית לחוף."קדימה בואו" תהילה אמרה ורצה לכיוון החוף,הכלנו אחריה,שמנו מגבת על החול,והתיישבנו,לא היה אף אחד בחוף,כמו שחשבנו,קיבלתי הודעה מנייל "אוקיי,אנחנו בעמדות,מ-ת-ח-י-ל-י-ם!" שלחתי סמיילי לאישור,ואז קמתי ואמרתי "הממ...אני רעבה,יש ממול הכביש איזה קיוסק,רוצות משהו?" חן ענתה,"בא לי ארטיק,אני לא רעבה" ותהילה ענתה,תלכו אתן,אני אשמור על הדברים,ותביאו לי גם איזה גלידה" כמו שציפינו,תהילה מאוד חברותית,אבל היא צריכה גם את השקט לעצמה לפעמים,אז ידענו שהיא תגיב ככה....אני וחן הלכנו ~לקיוסק~ ,הלכנו לחלק אחר בחוף,קרוב,אבל מאחורי סלעים כאלה,ושם ראינו את נייל,לואי,אלינור,זאין,שירה,וליאם,היה לי קשה לראות את ליאם לבד...,אבל,מה יכולתי לעשות?! חוץ מיזה,יש לנו מזימה על הראש. נייל חיבק אותי,ונתן לי נשיקה על המצח,לואי השמיע מאחור "אוווווווווווווו" חמוד כשה,ואלינור נתנה לו מרפק,אז הוא ציחקק,"הכל מאורגן?" שאלתי,וזאין ענה "כן,עכשיו מה שחשוב זה שאף אחד לא ישכח מה הוא צריך לעשות" התיישבנו על החול,ולואי התחיל,"אוקיי,השארנו שם את הארי,ועכשיו בואו נחלק תפקידים,עדיף שנלך בקבוצות,כדי שלא יהיו פאשלות פתאומיות ולא רצויות. אוקיי,הקבוצות ככה" הוא הוציא דף,וקרא ממנו,"חן ואלינור-אתן אחראיות על תאורה,אני מניח שאתן רוצות לצרוח מהתרגשות,אבל אנחנו דיי קרובים אליהם,אז תתאפקו לכמה זמן."אופיר ונייל-מוזיקה,ושתהיה רומנטית,אבל לא דביקית,איככסס" הוא ציחקק שוב,וחייכנו."זאין ושירה-פתק בבקבוק,זאין לך יש את הכתב הכי יפה,ושירה,את כותבת שירים,אז...חשבתי שזה יכול לעזור" הם חייכו ושילבו ידיים,חמודים."וליאם,אתה תצטרך לסבול אותי קצת,כי אנחנו נפקח פה,ונכוון אתכם" אלינור הורידה חיוך "ומי הפך אתכם למנהיגים?" לואי חיבק אותה,ואמר "כי לי יש את כל התוכנית מאורגנת בראש,וצריך גם מישהו עם מוח,והבנתי שלליאם יש אחד כזה" כולם צחקו,ואז לואי אמר "מתחילים,כולם לעמדות"ואז זה התחיל~~~~~~~~~~~~~~~ישבתי עם נייל לייד לוח הבקרה של החוף,וחיכינו לסימן מלואי,נייל חיבק ואתי ולחש "התגעגעתי אלייך" החזרתי חיבוק וצחקתי "נייל,לא ראית אותי רק יום" הוא חייך ואמר "נו,ויש כאן סיבה לא להתגעגע?" לא היה לי מה לענות,אז שתקתי,ואז הוא שאל שאלה שגרמה לי לחשוב הרבה אחרי זה,"הממ...אופיר,את עדיין חושבת על ליאם לפעמים?" לא ידעתי מאיפה הוא יודע,כנראה לואי סיפר לו או משהו,הורדתי מבט,ועניתי "קורה שאני חושבת על מה שקרה אז,או שכואב לי לראות אותו לבד,אבל אני לא מרגישה אליו רגש של אהבה או משהו,אל תדאג נייל" הרמתי אליו מבט והסתכלתי בעיניים האלה,העיגולים הכחולים שמלאות בטוב לב,אהבתי את העיניים האלה,הוא אמר "את יודעת,יש לו חברה,דניאל" ששמעתי את זה,הבנתי את זה,אני אולי כבר לא אוהבת את ליאם,אבל אני כן דואגת לו,ורוצה שיהיה לו טוב,כי ממש רציתי לדעת,מי זאת הדניאל הזאת,ואם היא באמת מתאימה לליאם,מגיע לו שיהיה לו טוב.נייל כנראה ממש טוב בלקרוא אנשים,כי הוא שאל "את רוצה לפגוש אותה?את דניאל?אני בטוח שתחשבי כמוני שהיא מתאימה לליאם יותר מכל אחת אחרת"וואו,הוא כזה מדהים,"נייל,אתה מושלם" אמרתי בשקט,והוא חייך,ואז קיבלנו הודעה מלואי "אוקיי,נייל,~תוריד את השאלטר~"(חחח אני יסביר למי שלא מבינה).לחצתי על הכפתור של האור,וכל החוף היה חשוך,הנה,ראינו אותם,הם קרובים,אבל לא רואים אחד את השני,שניהם מפחדים מחושך,כך ששניהם התקפלו ורעדו,ואז הדלקנו אור קטנטן בדיוק לייד המחבוא של זאין ושירה,ותאמינו או לא,הם באו לשם,כמו חתולים לחלב(חחח ביטוי שלמדתי,זה אומר,שהם באו לשם ישר,בלי התנגדות)ואז הם ראו אחד את השני,הנה הם נבוכים,הם מדברים מעט,והם התיישבו,הפנתי מבט לנייל,הוא גם הסתכל וחייך,"חכי,אני מכיר את הארולד מספיק זמן,יש למה לצפות" חייכתי והמשכתי לצפות בהם,זה היה כזה מתוק,כי למרות שהארי גם פחד,הוא חיבק את תהילה והגן עליה,לא שיש מי מה לפחד כל כך,אבל עדיין...הנה,הגיע הבקבוק,הארי מרים אותו ומוציא את הפתק,הוא קורא אותו,ואז הוא חייך,עמד,והרים את תהילה באוויר,היא צרחה,ואז הוא פשוט נישק אותה,ברור שהיא לא התנגדה,הוא הפייב שלה,לא? הם נראו כל כך מתוקים,שזה גרם לי לחשוב,'ומה איתי ונייל?מעניין מה חושבים עלינו,רגע,עכשיו בגלל שאני חברה שלו,זה רק עניין של זמן,עד שגם אני אהיה מפורסמת,ואז כל צעד שאני יעשה,יפרסמו באינטרנט,ופאפרצי כל היום,זה בכלל שווה את זה?אני אוהבת את נייל,נכון,אבל,כל כך הרבה השלכות,ומה אם לא יאהבו את הקטע שאני והוא חברים? אני לא רוצה אפילו לחשוב מה יהיו הציוצים הקבועים אצלי בטוויטר,ושוב נייל המעצבן ניחש על מה אני חושבת,אני כזאת שקופה? נייל:"את יודעת,כל בעיה שיש לך את יכולה לפנות אלי,ואם את רוצה שאני יסתיר אותנו מהתיקשורת בינתיים,בסדר,מתי שתהיה מוכנה,אני יספר,כל מה שתרצי,רק תגידי" ירדה לי דמעה קטנה מהעין,ניגבתי אותה,ולחשתי "אתה חושב שאני לא יודעת את זה? אתה הבנאדם הכי מדהים שפגשתי בעולם,ואני מכירה אותך בסך הכל יומיים,מעניין מה אני יחשוב עליך בעוד חודש" הוא חיבק אותי,ואז לואי סימס "אוקיי,התוכנית הושלמה,תחזירו את האור,ובואו,זוג קווינים" נייל הסביר לי מי זה קווין,וצחקתי "לואי הזה מלא הפתעות" אמרתי,ונייל ענה"אין לך מושג עד כמה" החזרנו את האור והלכתנו לכיוון הארי ותהילה שישבו מאושרים,והביטו בים,כבר היה,ערב,אז זה לא ממש עזר שהדלקנו את האור,כולם עמדו שם גם,אבל כנראה שהארי ותהילה לא שמו לב אלינו,הם היו עכשיו ביחד,סוף,סוף,הם נראו כל כך מתוקים,כל כך מאושרים,שחבל להרוס,אבל...צריכים ללכת הביתה,מחר שישבת,ואז מתחילים להתאמן,נו.....לואי צעק פתאום "נו,אז מה יש להאז לספר????" וחן אמרה "השאלה מופנת גם לתהילה" שניהם הסתובבו והביטו בנו בהלם,ואז שניהם ביחד,קמו וצעקו,כאילו תיאמו מראש,"איפה אתם חושבים שהייתם? השארתם אותי לבד בחושך?בשביל מה זה טוב?" לואי חייך והצביע בסנטר לעבר הידיים שלהם,שהיו שלובות,והם הסמיקו.הארי ותהילה הביטו אחד בשניה,והארי אמר:"וואו לואי,באמת תודה,אתה החבר הכי טוב בעולם" והוא קפץ עליו בחיבוק,(https://www.youtube.com/watch?v=TEhVh3G0uJA) חייכנו למראה הזה,ולואי אמר "הכל בשביל האז הקטן שלי"...אויש...זה היה ערב יפה,כולנו בילינו אותו בים...וחזרנו ממש מאוחר,אני לא מאמינה שכל זה קורה לי,מי אני כבר? בכל מקרה,אני מאושרת שזה קרה לי,בחיים לא חשבתי שמשהו יכול להרגיש כל כך אמיתי,כמו עם נייל,ובאמת,אני פשוט לא ישכח את זה בחיים.~כעבור יומיים~היום מתחילים את האימונים,ובאמת שאין לי כוח,אבל אני אוהבת לרקוד,ואני גם רוצה לנצח בתחרות,כדי שנוכל להופיע עוד בלונדון,אני,חן,ותהילה עמדנו בסטודיו יחד עם שאר בנות,המורה התחילה להראות לנו את התנועות,התחלנו לעשות אותם,וכל האימון,ג'סי,ילדה אחת בחוג,שהיא באמת מעצבנת,הביטה בי במבט מוזר,חן שמה לב לזה ואמרה לי "אל תתיחסי אליה,היא סתם עצבנים כי השפוטות שלה לא פה" ראינו אותה צועקת אל שני ואמרנו "כמעט כל השפוטות"...המשכנו להתאמן,עד שבסוף היום,אחרי 10 שעות של אימונים,הצלחנו לעשות את הריקוד:https://www.youtube.com/watch?v=9xdyRsGOl6Uיצאנו מהסטודיו בשבע בערב! ואז קיבלתי אס אם אס מנייל "רוצה נלך לאנשהו?" שימסתי בחזרה "אוקיי,אבל לא למקום שצריך ללכת,נשברו לי הרגליים מהריקוד" והוא החזיר "אוקיי,חכי לי איפה שהמלון,נלך לסרט" אישרתי,והלכנו למלון,שהיה דיי קרוב לסטודיו,והיתה לי הרגשה שעוקבים אחרי,לא ידעתי מי,חן קבעה עם רן הזה שהיא הכירה,ותהילה נשארה להתאמן,כי יש לה סולו,היא רוקדת הכי טוב מכולנו,אז ממש פחדתי ללכת לבד,הגעתי לחדר,והתקלחתי,התלבשתי ונייל סימס "את מוכנה?אני עוד שניה אצלך" סימסתי "אני בכניסה" וכבר תוך 2 דקות הייתי למטה,ישבתי בספה וחיכיתי לנייל,עדיין הרגשתי שמישהו מסתכל ועוקב אחרי,אבל לא ממש דאגתי,עוד רגע נייל מגיע,שמעתי מאחורי קול "מה קורה נסיכה?" הסתובבתי וראיתי את נייל,חיבקתי אותו,ויצאנו,עכשיו אני בכלל לא מפחדת שיעקבו אחרי,יש לי את נייל,אני באמת לא מאמינה שפעם חשבתי שהוא סתם בחור,ובאמת,עכשיו,אף אחד ושום דבר לא יוכל להרוס את זה שאני עם נייל.הגענו לקולנוע,שגם הוא היה קרוב,מזל שהקניון במרכז,והחלטנו לראות את "ארץ אוז"(הערת הכותבת:לא חשבתי על משהו אחר) ,היה ממש כיף,נייל גמר את כל הפופקורן בקליק,ומתי שהיה את הקטעים המפחידים,הוא טפס לי את היד,זה באמת היה ערב יפה....יצאנו כשהסרט נגמר,וישבנו על ספסל בחוץ,"נהנת?" נייל שאל,הנהנתי ופיהקתי,הייתי כבר עיפה,הוא חיבק אותי,ונישעני עם הראש על כתפו,והרגשתי ששום דבר לא יכול להשתבש ושהכל מושלם,עד ש....__פרק 16___עד ששמעתי קול מוכר ומאוד לא נעים "אופיר?אני לא מאמינה שאת עושה לי את זה,ונייל בכלל אל תדבר איתי יותר!" הזדקפתי והבטנו לכיוון הקול,זאת היתה ג'סי,היא התרבה אלינו,ואמרה "מה נראה לך נייל?" נייל הביט בה בצורה מוזרה ואמר "סליחה,מי את?" וגם אני אמרתי "ג'סי?מה את רוצה?" היא הביטה בי בשנאה ואמרה "אני לא מאמינה שאת ככה גונבת לי את החבר,את לא אמורה להיות חברה שלי?" מה?!מה קורה פה?! נייל התרגז " קודם כל,אל תצעקי עליה,ודבר שני,חבר של מי?" ג'סי ענתה "אני לא מאמינה שאת מכחיש אותי עכשיו,יאו נייל,אתה הבנאדם הכי מגעיל שיש" נייל לא ידע מה קורה וגם אני לא,אמרתי "אפשר הסבר בבקשה?" ג'סי אמרה "רוצה הסבר?הנה לך,נייל בכלל היה חבר שלי,פגשתי אותו אחרי שנחתנו,ועכשיו הוא איתך?הוא אפילו לא נפרד ממני,ולא אמר כלום,ואת? גם גועל נפש,לא ידעת שהוא חבר שלי?" לא האמנתי למה שאני שומעת,הבטתי בנייל שהיה המום,ושאלתי אותו בקול רועד "נייל?זה נכון?אתה היית גם חבר שלה?" נייל השפיל מבט,ואמר בשקט "כן,אני מצטער אופיר,אני לא חשבתי שתגלי,אבל באמת אני עכשיו אוהב אותך,בבקשה תביני"היו לי דמעות בעיניים,רציתי לברוח,אבל לפני שעשיתי את זה,אמרתי "חשבתי שאתה מיוחד,שאת לא כמו כל הבחורים האלה שחושבים שמגיע להם הכל,אבל אתה בעצם לא שונה מהם,זה נגמר נייל" רצתי משם הכי מהר שיכולתי,לא רציתי אפילו לראות את נייל יותר,ידעתי שהכל היה שטויות,רגע..אולי גם הארי כזה,וזאין וליאם,ולואי....לא לואי נראה אמיתי,אבל בעצם,גם נייל נראה אמיתי,כבר לא יכולתי לשאת את עצמי,נכנסתי לסמטה מאחורי המלון,חיפשתי מקום בלי פחי זבל הוא עכברים,ופשוט בכיתי,פירקתי הכל,בעצם,אבל גם העולם שלי התפרק עכשיו,בכיתי עוד,והרגשתי שהדמעות שלי יכולות למלא אוקיינוס,לפתע הרגשתי קול צרוד ונעים קורה בשמי "אופיר?" הרמתי ראש וראיתי את הארי,הוא התיישב ליידי ושאל "מה קרה?את יכולה לספר לי,אני לא יגלה,מבטיח" הוא ליטף את הראש לי ונרגעתי,היד שלו הייתה נעימה,הפסקתי מעט לבכות,וניגבתי את הדמעות,"זה...זה נייל,הוא......" הארי הביט בי ואמר "נייל? מה איתו?" הרגשתי דחף חוזר לבכות,ובכיתי לכתף שלו,ואז כשנרגעתי הוא אמר "בואי,נלך למקום אחר,ותספרי לי מה קרה,אני לא מוכן שחברה הכי טובה של תהילה תבכה ככה" קמנו,והלכנו לבית קפה שהיה קרוב,התיישבנו באחד השולחנות,והארי הזמין קנקן תה ירוק (בריטי בלב ובנשמה) הוא לקח לגימה מהתה ואמר "עכשיו תספרי"הרגשתי בטוחה לספר,אז סיפרתי לו מה שקרה לייד הקולנוע,הארי קימט את גבותיו בכעס וב...חוסר אמון?! כשגמרתי הוא אמר,"תקשיבי,אני מכיר את נייל,ולפי מה שאני יודע,לא היה לו קשר עם בחורה בשם ג'סי,וגם....לא יודע,נייל? הוא לא אחד שיעשה דברים כאלה," שתיתי גם תה,וזה הרגיע,אז שאלתי "מה זאת אומרת?אז איזה הסבר יש לזה? גם אני לא האמנתי,אבל הוא אמר כן,למה הוא יודה במשהו שהוא לא עשה?" הארי לא ידע,המשכנו לשבת שם,עד שהוא אמר "טוב,זה היה יותר מידיי בשבילך היום,אני חושב שכדאי שפשוט תלכי לישון,אני יבדוק את זה בשבילך,אוקיי?" הסכמתי,ועליתי לחדר,אפילו לא אמרתי שלום לחן ותהילה שכבר היו שם,וישר הלכתי לישון,באמת היום שלי היה עמוס....~נקודת מבט של נייל~אני לא מאמין שזה קרה! למה ג'סי הזאת באה? דווקא עכשיו? נכון שהיא הזהירה אותי,אבל....לא חשבתי שבנאדם באמת מסוגל לעשות דבר כזה.....-------------------ביום שנייל ואופיר נפגשו,קצת אחרי הצהריים--------------ישבתי עם הבנים בננדוס,סיפרתי להם על אופיר,איך היא הסכימה לצאת איתי,ה שמחו בשבילי,פתאום נכנסו כמה ילדות וביקשו ממנו חתימות,נתנו להם,וגם הצטלמנו איתם,הן הלכו,אבל אחת נשארה "צריכה עזרה כלשהי?" שאלתי אותה,היא ענתה "לא ממש,אבל אתה-הולך-להיות-החבר-שלי" רגע,מה?! "חבר של מי? ואיך קוראים לך בכלל?" שאלתי,היא ענתה "ג'סי"אני:"אוקיי ג'סי,את קובעת שאני חבר שלך כאילו?! את יודעת,יש גם את הצד שלי פה" היא חייכה חיוך רע כזה,לא שאני שופט בנאדם מאיך שהוא נראה,אבל היא באמת לא נראתה טוב.ג'סי:"שמע,אין לך כל כך הרבה אופציות"אני:"למה את מתכוונת בדיוק?" כאילו מה היא מאיימת עלי?היא:"אתה יודע מה? יש לך דקה להחליט,אבל רק שתדע שאם תסרב,תצטער על זה,ראיתי מקודם שדיברת עם החננה הזאת אופיר,ותזהר אם תדבר איתה שוב"לא,עכשיו באמת התעצבנתי,מי היא שתתערב לי בחיים בכלל? ואיך היא יודעת על אופיר,באתי להתפרץ עליה,אבל אז הארי עמד ליידי ותפס לי ביד, "בוא נייל,אל תתיחס אליה" נרגעתי מעט ואמרתי "אוקיי הארי,וג'סי,באמת חבל שאת ככה עושה כדי שיהיה לך חבר,זה כל כך מעשה נואש" והלכתי עם הארי בחזרה לשולחן.--------------------בחזרה לסיפור-----------------ישבתי לי באותו ספסל,הספסל שאני יושב בו תמיד כשאני בוכה (זוכרים מהפרקים הראשונים?) ניגבתי את הדמעה האחרונה,וחיבקתי את ברכי,לא ידעתי מה לעשות עם עצמי,חייבת,חייבת להיות דרך להסביר לאופיר מה קרה,היא בטוח תבין,השאלה היא,אם היא תהיה מוכנה לדבר איתי,אחרי מה שעשיתי,בעצם,אחרי מה שהיא חשבה שעשיתי.שמעתי רעש מהשיחים "מי זה?" שאלתי בבהלה,וראיתי את הארי מתקרב אלי,מבט כועס בעיניו,כנראה אופיר סיפרה לו,הוא התיישב על הספסל והביט בי בכעס,זה כל כך קשה לראות את חבר שלך מביט בך ככה,שתקתי,לא היה לי מה להגיד,אז הוא אמר "נייל,אתה יכול להסיבר לי מה עובר עליך? למה אני צריך לראות את אופיר בוכה בסמטה חשוכה,איפה שיכולי לפגוע בה,לבד,וכל זה בגללך?" הדברים שהוא אמר פגעו בי,ופרצתי בבכי שוב,זה הרתיע את הארי,הוא תמיד היה אומר שלראות אותי בוכה זה אסון,והנה עכשיו עוד אסון,נוסף למה שקרה.עצרתי לבכות והבטתי בו,אמרתי "הארי...אני..אני יודע שאתה כועס,אבל בבקשה תן לי להסביר מה קרה" הראי נאנח ואמר "נייל,אני לא כועס עליך,אני בחיים לא יכעס,אבל אני פשוט מאוכזב,אני מכיר אותך מספיק זמן,ואני לא מאמין עליך שעשית דבר כזה,ובטח שלא לאופיר,אני יודע שאתה אוהב אותה"הוא סימן לי לדבר,אז התחלתי "הארי,אני מניח שאופיר סיפרה לך על הבחורה שטענה שבעצם אני חבר שלה" הארי הנהן אני:"טוב אז...הבחורה הזאת,זאת היתה ג'סי"הארי עדיין לא ממש הבין ושאל "איזו ג'סי?" הבטתי בו וחיכיתי עד שיבין ואז הוא אמר "ג'סי....שפגשנו בננדוס?" הוא שאל בתקווה שתשובה שלילית,אבל לצערי התשובה היתה חיובית,הנהנתי,והוא אמר "אז לזה היא התכוונה שהיא אמרה שתצטער?" הנהנתי שוב,ואז הוא אמר "רגע...אבל אם היא באמת אמרה את כל השטויות האלה רק די להחזיר לך,זה אומר שהכל היה שקר?" אני:"כן"הוא המשיך "אז למה אמרת לאופיר שזה נכון?" התלבטתי אם להגיד...שאלתי "אתה מבטיח לא ללעוג?" הוא הבטיח ועניתי "כי הרי היא חברה של אופיר,ואם הייתי אומר את האמת,אז אופיר הייתה רבה איתה,ולפי איך שאני התרשמתי מג'סי,ידעתי שהיא היתה עושה על אופיר חרם,ואני מעדיף שאופיר תכעס עלי ולא תדבר איתי כל עוד היא לא סובלת" הייתי בטוח שהוא יצחק על הסיבה המטומטםמת הזאת,אבל לא רציתי לשקר לו אז אמרתי,והארי,במקום ללעוג לי ולהגיד שזו לא סיבה,פשוט חיבק אותי חזק ולחש "נייל,מה אתה בדיוק? לא אנושי זה בטוח" חייכתי,הארי באמת חבר טוב,אז עניתי "אני שמח שאתה מבין הארי,אבל....." הוא שיחרר את החיבוק ואמר "אבל את לא יודע איך להגיד את זה לאופיר" הנהנתי בפעם השלישית,(חח אל תשאלו אותי למה ספרתי)הוא אמר "פשוט כמו שסיפרת לי,תספר גם לה,אני בטוח שהיא תבין,אתה לא מבין עד כמה היא אוהבת אותך" חייכתי ואז הוא אמר "טוב כבר ממש מאוחר,בוא,תנוח בבית,ומחר תסביר לה הכל" קמנו והלכנו לבית של לואי,שהפך איכשהו גם לשלנו,ואז נרדמתי......--נקודת מבט של הארי----כבר עברו 5 ימים,5 ימים מאז הריב של אופיר ונייל,נייל עדיין לא סיפר לאופיר מה קרה,הוא פשוט מפחד לנסות,אני עדיין בקשר עם תהילה,חן,ואופיר,וגם הן בקשר עם שאר הבנים ואלינור,ושירה,אבל...אופיר פשוט לא בקשר עם נייל,אני יודע שהם עדיין אוהבים אחד את השני,הם לא יכולים להסתיר את זה.זה כזה שקוף.היום גם ההופעה שלנו בלונדון,אנחנו נורא מתרגשים,אבל נייל,סגור,לא מדבר עם אפאחד,ולפי מה שהבנתי,גם אופיר,זה לא יכול להמשך ככה,פשוט לא!הם משלימים אחד את השני,חייבים למצוא דרך להשלים ביניהם...אבל איך???~נקודת מבט של אלינור~דפקתי בדלת חדר המלון של אופיר,חן פתחה, "איפה אופיר?" שאלתי,חן עשתה פרצוף ואמרה "אופיר,אופיר,אופיר,הממ..לפי מה שאני יודעת,גם אני קיימת!" חיבקתי אותה,ואמרתי "ברור,חולה לעייך,אבל...את יודעת למה אני מתכוונת שאני רוצה לדבר עם אופיר" חן נהייתה רצינית ואמרה ''אני מבינה,אבל אל תגידי שלא הזהרתי,את יכולה לדבר איתה,אבל כזה מגיע לנייל,היא מעצבנת פשוט,לא מוציאה מילה,כמו כספת (שזה מתחרז עם קצפת *_^)"היא הצביעה למרפסת הקטנה,שם ישבה אופיר וערבבה את התה שלה,ושיחקה עם העוגיות,התיישבתי מולה והיא אפילו לא שמה <3 ,"אני לא רוצה להפריע לך לשחק באוכל,אבל...אני חייבת לדבר עם חברה שלי"היא הרימה אלי מבט,כבר קלטתי שהוא רייקני ועצוב,כמה זה פגע בה? חייבים להסביר לה מה קרה,חייבים,רק חבל שנייל לא עושה את זה,הוא פחדן פשוט,או ש...הוא פשוט מבין שהוא פגע בה,והוא לא יודע איך לגרום לה להקשיב...."אלינור...אני מעדיפה לא לדבר על נייל,אוקיי?" היא אמרה בקול עייף.קמתי וחיבקתי אותה "אופיר,את לא תוכלי לברוח מזה לנצח,מתישהו לא תהיה לך ברירה,ויגיע היום שתטרכי להתמודד,אז באמת,את חייבת לנסות"היא הביטה בי במבט עצוב ואמרה "את לא מבינה כמה הוא פגע בי,אלינור,חשבתי שהוא אוהב אותי" לא,אסור שהיא תחשבו ככה.אני:"אופיר......יש משהו שאני צריכה לספר לך,בעצם,נייל היה צריך לספר לך מעצמו,אבל,הוא היה בטוח שאת לא תרצי לדבר איתו" העיניים שלה ניצנצו לפתע,היא אמרה "מה? על מה את מדברת?" וסיפרתי לה מה שקרה,על ג'סי בננדוס,איך שנייל בכה כשהוא נפרד ממנה,הכל,כל מה שהארי סיפר לנו,היא בכתה,לא הפסיקה,ליטפתי אותה ואמרתי לה "דיי,אופיר,אל תבכי,את רואה? נייל אוהב אותך,זה לא היה סתם,הוא אמר כן רק כדי שלא תריבי עם ג'סי,הוא ידע שהיא תעשה עלייך חרם,והוא העדיף שהוא יפגע,מאשר שיעשו עליך חרם,את חייבת לסלוח לו,את לא מבינה כמה את חסרה לו,כמה הוא רוצה שתחזרי אליו"אופיר נרגע ואמרה " אני לא מאמינה,זה נכון? אני חייבת לדבר איתו" והיא רצה לפלאפון שלה.~נקודת מבט של נייל~ישבתי במיטה שלי וחשבתי על אופיר,ככה זה,כל החמש ימים האלה אני חושב על אופיר,על אוכל ,ועל אופיר,חייבת להיות דרך להשלים איתה,אבל היא בטוח לא תרצה לדבר איתי,דמעה ירדה על הלחי שלי,לפתע שמעתי "טוווט טווט" קיבלתי הודעה,פתחתי אותה,ולא האמנתי,היא מאופיר,היה כתוב בה :"ניילר,אתה כזה טיפשון שאמרת שאתה באמת היית חבר של ג'סי,גם אם היא הייתה עושה עלי חרם,שתעשה מה שבא לה,כל עוד אני איתך,ויש לי את חן,אלינור,ותהילה,ואת שאר הבנים,אתה חושב שאכפת לי? היום אחרי ההופעה אתה תהיה פנוי? אני חייבת לדבר איתך,אני.אוהבת.אותך."הפלאפון נפל לי על הרצפה,מזל שמגן שלו חזק,כי הוא היה מתנפץ,אבל הוא בכל זאת השמיע רעש,לואי בא לחדר שלי ושאל "נייל קרה משהו?" בימים באחרונים הוא דואג מכל פלוץ שאני עושה,הוא מפחד שיקרה לי משהו,לא יודע למה.כנראה בגלל שאני עצוב אחרי מה שקרה,אבל עכשיו.... לואי נתן לי מכה קטנה בכתף ושאל "נייל? הלווו?" הבטתי בו וחייכתי,אחר כך קמתי וקפצתי וצעקתי "אופיר עדיין אוהבת אותי!!!!!!!!!!" יש,יש ,יש,כמה שמחתי.הרמתי את הפלאפון ושלחתי בחזרה :" יאואואואו,נסיכה..................בטח שאני פנוי,בשבילך???? תמיד,אחרי ההופעה תבואי למאחורי הקלעים" זה.היום.הכי.טוב.ושמח.בחיים.שלי



    Like this post to subscribe to the topic.
  • יש עוד